קהילת יהודי צ'רנוביץ – הבדלי גרסאות

הרחבה
מ (תיקון טעות)
(הרחבה)
====מדיניות הרומניזציה====
[[קובץ:רומניה רחוב בצרנוביץ שכונה יהודית ( ת. מ. 1902) .-PHG-1024443.png|ממוזער|250px|רחוב בשכונה היהודית של צ'רנוביץ, 1902]]
בשלהי מלחמת העולם הראשונה נראה היה כי אין מנוס מחלוקתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית ל[[מדינת לאום|מדינות לאום]]. על מנת למנוע את התפרקותה, הכריז [[קרל הראשון, קיסר אוסטריה]], כי ברצונו להפוך את ה[[אימפריה|קיסרות]] ל[[פדרציה]], שבה לכל עם תהיה [[אוטונומיה]] משלו. אי לכך הוא ביקש מכל אחד מעמיה שדרש שיכירו בו כעם להקים מועצה לאומית משלו. בשל כך, ההנהגה היהודית ששבה לעיר החליטה ב-[[14 באוקטובר]] [[1918]] להקים "ועד לאומי יהודי" כדי לייצג את יהודי בוקובינה בעניין עתיד החבל שלהם. חרף כך, תוכניתו של הקיסר לא התממשה, כיוון שהאימפריה שלו קרסה עם תום המלחמה. ב-[[11 בנובמבר]] 1918, ביום שבו הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, פלשו לצ'רנוביץ כוחות [[רומנים|רומניים]] בפיקודו של הגנרל [[יאקוב זדיק]].{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 19-18}} הרומנים ניצלו את קריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית כדי לספח שטחים ממנה, ובוקובינה בתוכם.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 19-18{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 148}}
 
הממשל הרומני פעל כדי לפגוע ביהודים. ניהול העיר הועבר לשכבת פקידים מ[[הרגאט]] - השטחים המצומצמים שבהם שלטה רומניה טרם המלחמה. השלטון התווה את מדיניות ה[[רומניזציה]]. במסגרת התוכנית, השפהה[[רומנית]] הייתה שפה הרשמית שהוחלה בכל מוסדות הציבור הייתה [[רומנית]]. יהודים רבים שעבדו בשירות הציבורי, בבתי ספר ובאוניברסיטאות נפלטו מהם, מפני שלא ידעו רומנית.{{הערה|שם=לביא 496|[[#לביא|לביא]], עמ' 496}} עוד במסגרת הרומניזציה הפכה הרומנית לשפת ההוראה היחידה ב[[חינוך ממלכתי|בתי הספר הממלכתיים]], ותלמידים יהודיים שניגשו למבחני סיום הלימודים הוכשלו במכוון. ב-[[1926]], במהלך משפטם של יהודים בצ'רנוביץ שמחו על הכשלתם המכוונת במבחני סיום הלימודים, [[רצח דוד פאליק|נרצח דוד פאליק]], אחד המוחים.{{הערה|שם=יעבץ 164|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 164}} אירוע זה עורר הדים ברחבי רומניה והיווה את נקודת השבר ביחסים בין הקהילה היהודית בעיר לבין השלטון.{{הערה|{{הארץ|אנו – מוזיאון העם היהודי|הסטודנט היהודי ששילם בחייו על האנטישמיות הרומנית|1.8378200|9 בינואר 2020}}{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 87{{ש}}[[#לביא|לביא]], עמ' 503}}
 
====התגברות האנטישמיות====
 
====השלטון הסובייטי הקצר====
ב-[[26 ביוני]] [[1940]] הציבה ברית המועצות לרומניה [[אולטימטום]] של ארבעים ושמונה שעות. במסגרת האולטימטום נדרשה רומניה לסגת משטחי [[בסרביה]], שהיו שייכים לה טרם מלחמת העולם הראשונה, פן תנקוט ברית המועצות פעולה צבאית.{{הערה|שם=הצטרפות רומניה|{{יוטיוב|-9TsuLYAGQo|שם=(Why did Romania join the axis? (Short Animated Documentary|תאריך=25 במאי 2019}}}} ברית המועצות דרשה במסגרת האולטימטום לקבל גם את אזור צפון בוקובינה, שבו שכנה צ'רנוביץ. אף שהאזור לא היה שייך לברית המועצות בעבר, ביקשו הסובייטים לשלוט בו כדי ליצור קישור בין [[בסרביה]] לגליציה המזרחית, אזור שהם כבשו מפולין. גרמניה לא התנגדה לאולטימטום, שכן היא הסכימה לשלטון סובייטי באזור במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. [[הכוחות המזוינים של רומניה|כוחה הצבאי של רומניה]] לא אפשר לה להתעמת עם [[הצבא האדום]], והיא נכנעה לתנאי האולטימטום ללא תנאי ונסוגה משטחים אלו בחלוף יומיים מהצבתו.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 202{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 110-109{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 171-170}}
 
היו שהאמינו כי הסובייטים יביאו עימם חברה צודקת ושוויונית, נטולת כל אנטישמיות שאפיינה את השלטון הרומני. היו גם שראו בסובייטים את הרע במיעוטו, כיוון ששלטונם עדיף על שלטון תחת השפעה נאצית.{{הערה|{{הארץ1||צ'רנוביץ וקישינוב|19400704|42}}}} הייתה אף הגירה מועטה של יהודים [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[קומוניזם|קומוניסטים]] מיתר חלקי רומניה אל עבר צ'רנוביץ. מאידך, היו יהודים בעלי רכוש שהקדימו תרופה למכה ועזבו את צ'רנוביץ מיד עם תחילת הכיבוש הסובייטי, מחשש שיתנכלו להם. אך כל התקוות נכזבו. השלטון הסובייטי החדש התנכל לרבים מיהודי העיר: בין היהודים שסבלו מהסובייטים היו בעלי הממון. גם ה[[ציונות|ציונים]] סבלו לא מעט, עקב היותה של הציונות מנוגדת לאידאולוגיה הקומוניסטית. קבוצות אלה קיבלו [[תעודת זהות|תעודות זהות]] חדשות, שעליהן נכתב המספר שלושים ותשע (39) כדי שיוכלו לזהותם כיהודים.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 111}}
![[קובץ:% Arabica percent logo.svg|20px]]{{ביאור|שיעור התושבים היהודים בצ'רנוביץ מתוך כלל האוכלוסייה בעיר}}
|-
|1776{{הערה|שם=שערי 129}}{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 122}}
|495
|30%
|47.58%
|-
|1930{{הערה|שם=אנצ'ל ופשל|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 653{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 81{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 151}}
|42,932{{ביאור|אנצ'ל מציין כי בשנה זו חיו 42,932 יהודים בעיר, ואילו לביא - 45,592}}
|38%{{ביאור|אנצ'ל ופשל מציינים כי בשנה זו עמד שיעור היהודים בעיר על 38%, גולדהמר - 39.3% ולביא - 40.5%}}
===אגודות חינוכיות===
[[קובץ:Borochov first Jewish Kindergarten.jpg|250px|ממוזער|שמאל|גן ילדים יהודי בצ'רנוביץ, שהופעל על ידי מפלגת פועלי ציון מטעם האגודה "בר בורכוב", הקרויה על שמו של [[דב בר בורוכוב|דב בר בורכוב]] - דיוקנו במרכז התמונה]]
בצ'רנוביץ פעלה אגודה למען חינוך בשפה העברית, "שפה עברייה" שמה. האגודה, שהוקמה ב-[[1905]], הוציאה לאור עיתון בעברית, ארגנה שיעורי ערב ללימוד עברית וייסדה [[מכללה]] וסמינר להכשרת מורים וגננות.{{הערה|שם=שערי 158|[[#שערי|שערי]], עמ' 158}} האגודה הקימה גם שישה [[גן ילדים|גני ילדים]], שצומצמו בהמשך לשלושה בפקודת השלטון הרומני, ששאף להנחיל את השפה הרומנית לתושבי העיר ולא לקדם שפות אחרות.{{הערה|שם=לביא 499|[[#לביא|לביא]], עמ' 499}} בגנים למדו 70 ילדים.{{הערה|שם=גולדהמר 184|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 184}} ב-[[1922]] ייסדה האגודה [[בית ספר]], שנשא את שמה. היה זה בית הספר היחיד מסוגו בעיר שהורה בעברית. בבית הספר, שהתפצל לשניים במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20]], למדו בסך הכול כ-480 תלמידים. עם בוגריו נמנה [[פאול צלאן]], משורר ומתרגם יהודי יליד העיר.{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/235-Safah-Ivriah Safah Ivriah], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 84}}
 
ב-1919 הוקמה בעיר אגודה נוספת, "יודישער שולפעריין". האגודה ארגנה שיעורי ערב ביידיש, פתחה סמינר להכשרת גננות והחזיקה ב[[ספרייה]] יידית. לאגודה הייתה תוכנית לייסד בית ספר שילמד ביידיש, אך זו לא יצאה אל הפועל.{{הערה|שם=שערי 158}} מפלגת [[פועלי ציון]] הפעילה בעיר את אגודת "בר בורוכוב" (על שמו של [[דב בר בורוכוב]], ממייסדי המפלגה), שהפעילה אף היא ספרייה, גן ילדים ובית ספר.{{הערה|שם=גולדהמר 184}}
 
יהודים שלא התאפשר להם להשלים את לימודיהם עקב מצבם הכלכלי יכלו להשלים את לימודיהם ב[[בית ספר מקצועי|בית הספר המקצועי]] של רשת [[World ORT|אורט]].{{הערה|שם=שערי 157|[[#שערי|שערי]], עמ' 157}} בית הספר המקצועי נוסדנחנך ב-1920 והתלמידים למדו בו כשלוש שנים עד להשלמת הכשרתם המקצועית.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 87}} בית ספר מקצועי נוסף הפעיל ארגון "מורגנרויט", שהשתייך למפלגת [[הבונד]]: ב-1921 הוקם בית הספר, שלמדוובו בולמדו כ-200 תלמידים ושפת ההוראה בו הייתה יידיש. בבית ספר זה למדו מקצועות כגון [[נגרות]], [[חייט]]ות, [[תפירה]] ו[[תיאטרון]].{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 176{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 98}} ב-1937, כחלק מגזרות ממשלת גוגה-קוזה, נאסרה פעילותו של ארגון המורגנרויט ורכושו הוחרם.{{הערה|שם=גטו}} בתקופה הסובייטית פעל בעיר "תיכון היהודים מספר 18", אחד מבתי הספר המעטים שלימדו ביידיש בברית המועצות.{{הערה|שם=תיאטרון}}
 
===רומניזציה בחינוך===
כחלק ממדיניות הרומניזציה, ביקש הממשל הרומני לעקור את הגרמנית ממוסדות הלימוד הממלכתיים בצ'רנוביץ ולהשריש בהם את הרומנית. כפתרון זמני הוקם ב-199 בית ספר תיכון "מספר שלוש", ובו רוכזו כל התלמידים היהודים שלמדו עד אז בבתי הספר הממלכתיים, לרבות בגימנסיה.{{הערה|שם=שערי 149|[[#שערי|שערי]], עמ' 149}} בסך הכול, למדו בבית הספר כ-1,200 תלמידים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית. הרומנים התחילו להעביר טיפין טיפין את התלמידים לבתי ספר דוברי רומנית, עד שב-1932 הושלמה המלאכה ונסגר תיכון "מספר שלוש". כך נעשה גם בבתי הספר היסודיים. עד 1924 הועברו כל תלמידי בתי הספר היסודיים שם לבתי ספר דוברי רומנית.{{הערה|שם=לביא 499}}
 
עוד במסגרת הרומניזציה פוטרו מבתי הספר הממלכתיים מורים שלא דיברו רומנית. כיוון שמעטים היו היהודים שהיו בקיאים בשפה זו, פוטרו מורים יהודים בהמוניהם. גם על התלמידים הוערמו קשיים: הם חויבו ללמוד ב[[שבת]] ולא שוחררו מחובת הכתיבה וההיבחנות ביום זה. שפת הלימוד באוניבסיטה שונתה מגרמנית לרומנית אף היא. כמו כן, הממשל הכשיל תלמידים יהודים רבים בבחינות הבגרות: כך למשל ב-1926 הוכשלו במזיד 92 מתוך 94 הניגשים לבחינה.{{הערה|שם=יעבץ 164}} הממשל גם ביקש להחיל מדיניות של [[נומרוס קלאוזוס]], על מנת לדחוק את רגליהם של היהודים ממוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה. כתוצאה מכך ירד שיעור הסטודנטים היהודים באוניברסיטת צ'רנוביץ מ-37.3% ב-[[1920]] לכ-18.4% ב-[[1933]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 193}} זאת ועוד: שיעור היהודים שלמדו בבתי הספר התיכוניים עמד על 20% ב-1920, אך על 9.4% בלבד ב-[[1935]].{{הערה|שם=פשל 88}}
היהודים הראשונים הגיעו לצ'רנוביץ, כאמור, כיוון שניצבה על נתיב המסחר שבין [[הים השחור]] לבין פולין, "הנתיב הטטרי", ועצרו בה כדי לסחור. במהלך תקופת השלטון העות'מאני עסקו מרבית היהודים במסחר ב[[יין]], ב[[בד]]ים וב[[בקר]].{{הערה|שם=שערי 129}} מיעוטים עסקו במלאכות שונות, כגון חייטות, [[סנדל]]רות ו[[זגג]]ות. כל קבוצת בעלי מלאכה הקימה [[גילדה]] משלה. על היהודים חל איסור לקנות קרקעות, אך זה בוטל באופן חלקי באמצע [[המאה ה-18]]: הם יכלו לרכוש בתים, אך לא התאפשר להם לרכוש אחוזות וכרמים. היהודים נאלצו לשלם מיסים מסוגים שונים, כגון מס מלח, מס אכסון, מס על בשר כשר ומסי [[שחיטה (הלכה)|השחיטה הכשרה]]. סכום מיסים קבוע הופרש לשלטונות שלוש פעמים בשנה, ובחלק שנשאר ברשות היהודים מומנה פעילות מוסדות הקהילה, כגון בתי כנסת, בית העלמין ובית החולים.{{הערה|שם=לביא 488}}
 
בראשית השלטון האוסטרי בבוקובינה טרם קבלת האמנציפציה חוו יהודי העיר מצוקה הכלכלית. תרמו לכך המיסים שהוטלו על יהודי העיר בשנות הממשל הצבאי, כגון מס על רישיונות נישואים ו[[מס גולגולת]].{{הערה|שם=גולדהמר 125}} רוב יהודי העיר באותה העת עסקו ב[[קמעונאות]], אך חלקם עסקו בחקלאות ובמלאכות שונות. לעומת זאת, אחר מתן האמנציפציה השתפר מצבם הכלכלי לאין שיעור: באותה העת השתייכו מרבית המשפחות למעמד הבינוני, ורוב מוחלט מהעוסקים ב[[אומנות]], [[תעשייה]] ו[[מסחר]] היו יהודים. אלה תרמו להתפתחותה המואצת של העיר.{{הערה|שם=שערי 127}} מגמה זו המשיכה גם בתקופת השלטון הרומני, שבמהלכה בלט במיוחד עיסוקם של יהודי העיר במקצועות חופשיים: 85% מ[[עורך דין|עורכי הדין]] ו-68% מה[[רופא]]ים.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 69}} [[המשבר הכלכלי העולמי (1929)]] לא פסח על יהודי צ'רנוביץ, ולוותה בקריסת בנקים שהיו בבעלותם. עם זאת, הכלכלה המקומית התאוששה לחלוטין עד [[1936]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 153}}
 
==חיי הדת והקהילה==
ב-[[1854]], עקב לחץ של תנועת ההשכלה וסלידתו מהתחזקותה של תנועת ההשכלה בעיר, סיים הורוביץ את תפקידו כרבה הראשי של העיר. יהודים רבים ביקשו להחליף את הורוביץ, כדי שתפקיד הרב של בוקובינה יהיה בידי אדם מתון יותר.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 152}} לאחר התפטרותו עבר הורוביץ לכהן כ[[אב בית דין|אב בית הדין]] המקומי, תפקיד שבו כיהן עד [[1870]].{{הערה|שם=גולדהמר 149–150}} [[אליעזר אליהו איגל]], מרצה ל[[שפות שמיות]] מ[[אוניברסיטת לבוב]], החליף את הורוביץ בתפקיד הרב הראשי.{{הערה|שם=שערי 137|[[#שערי|שערי]], עמ' 137}}
 
בצ'רנוביץ שרר מאבק בין התומכים ב[[יהדות רפורמית|יהדות הרפורמית]], אשר כונו "ההולכים קדימה", לבין התומכים ב[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] המסורתית, אשר כונו "העומדים".{{הערה|{{המגיד||עסטרייך|18640309|6}}}} הפילוג נבע, בין היתר, ממגמות החילון בצ'רנוביץ. ב-[[1872]], עקב אי שביעות רצונם של ה[[יהדות חרדית|חרדים]] האורתודוקסיים מניהול הקהילה על ידי שכבת המשכלים, התפלגה הקהילה היהודית בצ'רנוביץ לשתיים: קהילה ליברלית-מודרנית בראשות הרב איגל, וקהילה אורתודוקסית בראשות הרב [[בנימין אריה וייס]]. האורתודוקסים המשיכו להתפלל בבית הכנסת הגדול של העיר, ואילו הרפורמים עברו להתפלל ב[[בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ|בית הכנסת הכוראלי]], בית כנסת חדש שנבנה עבורם.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|שם=גולדהמר 158}}{{הערה|{{אנו – מוזיאון העם היהודי|162405|קהילת יהודי צ'רנוביץ}}{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 138}} ב-[[1875]] אוחדו שתי הקהילות מחדש, והושג הסדר, שבמסגרתו יישאר איגל הרב הראשי של העיר, ווייס יהיה אב בית הדין בצ'רנוביץ.{{הערה|שם=היסטוריה}} לאחר מותו של איגל שימשו בתפקיד הרב הראשי של צ'רנוביץ [[יוסף רוזנפלד]] (בשנים [[1893]]–1922) ו[[אברהם יעקב מרק]] (בשנים 1924–1941).{{הערה|[[#יעבץשערי|יעבץשערי]], עמ' 54155}} כאבות בית הדין לאחר וייס שימשו [[בן-ציון כ"ץ (רב)|בן-ציון כ"ץ]] (בשנים 1934–1922) ו[[משולם ראטה]] (החל מ-1936).{{הערה|[https://www.jewishgen.org/yizkor/bukowinabook/buk2_028.html On the history of the Jews in Czernowitz (cont'd)], באתר [[Jewish Gen]] {{אנגלית}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 161-159}}
 
===בתי כנסת===
===בתי הקברות היהודיים===
[[קובץ:Chernivtsi Jewish Cemetery 07.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ: בשמאל התמונה הבניין הטקסי, אשר יוסב למוזיאון להנצחת שואת יהודי בוקובינה]]
בית העלמין היהודי הראשון בעיר, שכונה "בית העלמין הטורקי", נחנך ב-[[1770]].{{הערה|[https://dbs.anumuseum.org.il/skn/en/c6/e143582/Photos/The_old_Jewish_cemetery_Chernovtsy_Ukraine_USSR_19 The old Jewish cemetery, Chernovtsy, Ukraine (USSR), 1988], באתר "[[אנו – מוזיאון העם היהודי]]" {{אנגלית}}}} בית עלמין זה היה בשימוש עדנסגר ב-[[1866]], והואושטחו נחרש על ידי השלטונות הסוביטיים ב-1940.{{הערה|שם=שערי 157}} עם סגירתו הוא הוחלף ב[[בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ]], אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים במרכז אירופה ובמזרחה. על פי התוכנית המקורית, היה בית העלמין אמור להיות חלק מגינה ציבורית. ב-[[1905]] נבנה בניין הטקסים בכניסה לבית הקברות. ב[[בית קברות|בית הקברות]] בצ'רנוביץ קבורים כ-80,000 בני אדם,{{הערה|שם=שערי 136}} ולחרדים הוקצתה בו חלקה מיוחדת.
 
בבית הקברות יש ארבעה [[קבורה המונית|קברי אחים]]: קבר לחיילים יהודים ששרתו בצבא האוסטרי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קבר לחיילים טורקים, קבר לרומנים שנהרגו בשנים 1942–1941 וקבר אחים לנספים בשואה. ב-[[1995]] הוכרז בית הקברות על ידי עיריית צ'רנוביץ כאתר לשימור.{{הערה|{{Find a Grave|2305346|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ|בית קברות}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 166}} החל מ-[[2008]] מתבצעות עבודות ניקיון סדירות בבית הקברות.{{הערה|[https://bukovina.org.il/קהילות/ערים-מעל-1000-תושבים/צרנוביץ/ צ'רנוביץ], באתר "יהודי בוקובינה"}} ב-[[2017]] הודיעה עיריית צ'רנוביץ על החלטתה להסב את הבניין הטקסי שבכניסה לבית הקרבות למוזיאון לזכר שואת יהודי בוקובינה.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} המוזיאון מתוכנן להיפתח ב-[[2025]].{{הערה|[https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Інформаційний_стенд_на_єврейському_кладовищі.jpg Інформаційний стенд на єврейському кладовищі], באתר [[ויקישיתוף]] {{אוקראינית}}}}
ב-[[1835]], ביוזמתו של הרב הראשי דאז, הורוביץ,{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יצחק יוסף כהן]]|הדפוס העברי בטשרנוביץ|158437|'''[[ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי|ארשת]]''', כרך שלישי, עמ' 278, [[מוסד הרב קוק]], 1961||עמוד=276}}}} הוקמה בבית הדפוס של של האחים הנוצרים פטר ויוהאן אקהארדט (Eckhardt) מחלקה שהוציאה לאור ספרים בעברית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=גרשון שמיר, יהודה מרטון|שם=צ'רנובצי|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כח|עמ=878}}}} הספר הראשון שהודפס בו, עוד בשנת הקמתו, היה הספר "טשרנוביצר-[[משנה#חלקי_המשנה|ש"ס]]". עוד פרסם בית הדפוס את ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וחיבורים נוספים ב[[קבלה]]. בית הדפוס פעל עד לשנת [[1892]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 145{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 415}} עד לסוף המאה ה-19 נחנכו בצ'רנוביץ שני בתי דפוס נוספים.{{הערה|שם=שערי 131}}
 
בצ'רנוביץ פעל גם [[בית חולים]] יהודי. ב-[[1791]] נקנה בית החולים על ידי חברי הקהילה, לאחר שהיה עד אז בבעלות פרטית.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=alone&id=158340 Chernovtsy], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}} ב-18571853 עבר בית החולים, ששכן עד אז בקצה העיר, למבנה גדול יותר במרכזה.{{הערה|שם=גולדהמר 154}}{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 156}} ב-[[1888]] היו בבית החולים 44 מיטות. בתקופת השלטון הרומני, עקב מדיניות הרומניזציה, הועדפו רופאים רומנים על פני מקביליהם היהודים בבתי חולים ממלכתיים. גם החולים היהודים נתקלו בקשיים להתאשפז בבתי חולים אלה.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 81}} לפיכך פעלה הקהילה להרחבת בית החולים וניסתה להשיג כסף מ[[תרומה|תרומות]] מיהודים מקומיים ומיהודים שגרים מחוץ לצ'רנוביץ, וכן מהארגונים [[בני ברית]] ו[[ג'וינט]]. הודות לתרומות התאפשר להקים בבית החולים אגף חדש שבו היו כארבעים מיטות ו[[חדר ניתוח]]. ב-1934 נחנך אגף נוסף בן כחמישים מיטות ובו מחלקת [[צילום רנטגן|רנטגן]], וב-1937 נוסדה בבית החולים מחלקת ילדים.{{הערה|שם=לביא 498|[[#לביא|לביא]], עמ' 498}} במהלך מלחמת העולם השנייה שימש בית החולים לשיכון פליטים, בעיקר מפולין. בית החולים נסגר ב-1940, בהוראת השלטונות הסוביטיים.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 124}}
 
במהלך השלטון האוסטרו-הונגרי בצ'רנוביץ הותר לכל אחת מהקבוצות האתניות בעיר לייסד בית-עם משלה, שישמש נקודת מפגש חברתית. עם הקבוצות האתניות שבנו בתי-עם בצ'רנוביץ נמנו הגרמנים, הפולנים, האוקראינים, הרומנים והיהודים. בית העם היהודי בצ'רנוביץ נחנך ב-1908.{{הערה|שם=שערי 140}} ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שוכנו בבניין פליטים שברחו מפולין. במלחמתב-1940 העולם. השנייההחל מ-1941 שימש הבניין כתחנת שילוח של היהודים למחנות בטרנסניסטריה.{{הערה|שם=טמקא|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי הנאצים והקומוניסטים: "הבית היהודי" בן ה-114 חוזר לקהילה היהודית|judaism/article/bjtz95tto|12 ביולי 2021}}}} במהלך תקופת השלטון הסובייטי בעיר, הסבו השלטונות את ייעודו של הבניין למקום מפגש חברתי של עובדי תעשיית ה[[טקסטיל]]. ב-[[1990]] החזירו הרשויות מספר חדרים בקומה התחתונה של הבניין לידיים יהודיות. ב-[[2008]] הוקם בחדרים אלו [[מוזיאון]], [[המוזיאון להיסטוריה ולתרבות של יהודי בוקובינה]].{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/229-Jüdisches-Haus Jüdisches Haus], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2472 Former Jewish National House], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}{{ש}}}} ב-[[2021]] הודיעו הרשויות האוקראיניות על החזרת הבניין בשלמותו לרשות הקהילה היהודית. הקהילה מתכננת להעביר לבניין את בית הספר היהודי ואת משרדיה.{{הערה|שם=טמקא}}
 
===הפוליטיקה הפנימית===
האמנציפציה העניקה ליהודים אפשרות להשתלב בחיים הפוליטיים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. תחת השלטון האוסטרי כיהנו בצ'רנוביץ שני ראשי עיר יהודים: בשנים 1907-[[1905]] כיהן אדוארד רייס כראש העיר, ובשנים [[1914]]-[[1912]] כיהן [[סאלו וייסלברגר]] בתפקיד זה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 177{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 28}} גם בתקופה הרומנית, החל מ-[[1929]], כיהן ראש עיר יהודי בצ'רנוביץ, נוימן וונדר.{{הערה|{{הארץ1||יהודי - ראש העיר צ'רנוביץ|19290308|13}}}} בשלהי המאה ה-19 כיהנו בפרלמנט האוסטרו-הונגרי מטעם הסיעות הגרמניות חמישה חברי פרלמנט יהודים שמוצאם מצ'רנוביץ. [[בנו שטראוכר]], חבר פרלמנט יהודי נוסף מהעיר, הכריז כי אין בכוונתו לחבור לאחת הסיעות הגרמניות,. שטראוכר וייסדייסד את "[[המפלגה הלאומית היהודית]]" שבראשה עמד, ומטעמה כיהן כחבר בפרלמנט האוסטרו-הונגרי ([[1918]]-[[1897]]). בבחירות [[1907]] נבחרו מטעם סיעה זו, זולת שטראוכר, שלושה חברי פרלמנט יהודים נוספים בגליציה ובבוקובינה.{{הערה|[[#לביא|לביא]], עמ' 494}} בבחירות [[1911]] הצטמקה "המפלגה הלאומית היהודית", ורק שטראוכר הצליח להיבחר מחדש לפרלמנט. גם בתקופה הרומנית נבחר יהודי צ'רנוביצאי, מאיר אבנר, לכהן בפרלמנט הארצי מטעם [[המפלגה היהודית הרומנית]], שהיה ממייסדיה.
 
במהלך מלחמת העולם הראשונה, עקב הגלייתם של אחדים מבכירי הקהילה לעומק רוסיה ובריחתם של אחרים לאוסטריה בשל חששם מהרוסים, התעורר צורך למנות הנהגה חדשה לקהילת צ'רנוביץ. הוועד הלאומי היהודי שהוקם באוקטובר 1918 נטל לידיו תפקיד זה, ומינה את ההנהגה החדשה ב-[[3 בדצמבר]] אותה שנה. ביולי [[1919]] אישרו השלטונות הרומניים את ההנהגה על מנת להתחבב על היהודים בעיר ולבסס את שלטונם באזור. אולם לאחר שהשלטון הרומני התבסס דיו, הוא החל לפעול נגד הקהילה היהודית. ב-[[25 בדצמבר]] באותה שנה פוזר הוועד על ידי השלטונות הרומניים.{{הערה|שם=גולדהמר 185}}{{הערה|שם=שערי 149}} החל מ[[יוני]] [[1920]] מינו הרומנים את ההנהגה היהודית באופן ישיר.,{{הערה|שם=לביא 496}} ובשנים שלאחר מכן כיהן שטראוכר כראש הקהילה.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 154}}
 
ב-1926, הוסכםלקראת כיהבחירות הנהגתהכלליות ברומניה, נחתם הסכם בין נציג מ[[אלכסנדרו אוורסקו#"מפלגת העם"]] של הגנרל הרומני [[אלכסנדרו אוורסקו]] לבין מאיר אבנר, שלפיו אם תנצח המפלגה בבחירות יוחלף שלטונו של שטראוכר בצ'רנוביץ. ואכן, לאחר הבחירות מונה אבנר לראש הקהילה היהודית בעיר. ההנהגה החדשה החליטה כי היא תמונה בעתיד ב[[בחירות]] [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] שבהן יטלו חלק כל חברי הקהילה. הבחירותחרף הראשונותכך, עם נפילתה של ממשלת אוורסקו שנה אחת מאוחר יותר שב שטראוכר לעמוד בראש הקהילה. ב-1928, לאחר חילופי שלטון נוספים ברומניה הונחה התשתית לעריכת בחירות דמוקרטיות להנהגת הקהילה, ואלה נערכו ב-[[14 ביולי]] [[1929]] עקב כך ששום מפלגה לא הצליחה להשיג רוב בוועד היהודי, נערכו בחירות חוזרות ב-[[18 במאי]] [[1930]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 168-160}} המפלגה הציונית זכתה במספר המושבים הגדול ביותר, אולם הקואליציה החדשה שהוקמה בוועד לא כללה את הציונים. ב-1935 נערכו בחירות נוספות.{{הערה|שם=לביא 498}} ב-[[4 ביולי]] 1937 נערכו הבחירות האחרונות לוועד הקהילה היהודית. בבחירות אלו זכתה במירב הקולות רשימתו של קרל גוטהרץ, יהודי תושב העיר שה[[מצע]] שלו עסק בעיקר בסוגיות סוציאליות. רשימתו של מאיר אבנר, שנתמכה על ידי הציונים, הפסידה בבחירות אלה חרף מסע תעמולה שניהל על דפי העיתון "אוסיודישה צייטונג", שהיה בבעלותו.{{הערה|שם=יעבץ 233–235}} עקב המפלה, פנה אבנר לשלטונות רומניה בדרישה לבטל את תוצאות הבחירות בתואנה של אי-סדרים, אך בקשתו נדחתה.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 179-173}} בסופו של דבר, הוקמה [[קואליציה]] חדשה בוועד, שוב, ללא השתתפות המפלגה הציונית של אבנר.
 
===תרבות===
בצ'רנוביץ נדפסו כמה עיתונים יהודיים בשפה הגרמנית. ב-1919 נוסד העיתון "[[אוסטיידישה צייטונג]]", מטעם מפלגת [[הציונים הכלליים]], בעריכת מאיר אבנר. תחילה יצא העיתון אחת לשבוע, לאחר מכן יצא פעמיים בשבוע ולבסוף שלוש פעמים. העיתון שימש שופר למפלגתו של אבנר, כשהתמודדה בבחירות לוועד היהודי בעיר. העיתון נסגר עקב גזרות ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=יעבץ 233–235|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 235-233}} ב[[מאי]] 1918 נוסד העיתון "[[צ'רנוביצר מורגנבלאט]]", בעריכת יוליוס ואבר ואליאס ויינשטיין. ההיסטוריון יליד העיר [[צבי יעבץ]] כותב כי קוראי העיתון היו בני השכבות הנמוכות והיו בו כתבות [[רכילות]].{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 231-228{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 187}}
 
עיתונים אחרים שיצאו לאור בגרמנית הם "בוקובינר נאכטריכטן", בעריכתו של אדולף ואלשטיין, "בוקובינר רונדשאו", בהוצאת לאור של הרמן טשופ, ו"צ'רנוביצר טאגבלאט", שנוסד ב-[[1903]] על ידי פיליפ מנצ'ל, לאו קינג ויוסף הורוביץ. ב-[[1904]] פרש מנצ'ל ממערכת העיתון וייסד את העיתון "[[צ'רנוביצר אלגמיינה צייטונג]]", שאותו ערך עד [[1916]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 134}} יעבץ מציין כי קהל הקוראים של העיתון נמנה עם בני השכבות הגבוהות, והוא היה כתוב בשפה מליצית. עיתון זה, בדומה ל"אוסטיידישה צייטונג" ול"צ'רנוביצר מורגנבלאט", נסגר בהוראת ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=אנצ'ל 61}}{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 169}} לאחר נפילת הממשלה הוא יצא לאור במתכונת מחודשת.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 227-223}} בשנים 1912–1904 יצא לאור שלוש פעמים בשבוע "וולקסוור", עיתונה של [[המפלגה הלאומית היהודית]], בעריכתו של יוליוס ואבר.{{הערה|שם=לביא 500}}{{הערה|[[#לביא|לביא]], עמ' 495}}
 
בצ'רנוביץ היו גם לא מעט עיתונים ביידיש. בשנים 1913–1907 יצא לאור השבועון "יידיש פאלקסבלאט", שמייסדו היה ליבל טאובש, שהוציא עוד ב-1903 את השבועון היידי "יודישעס וואכענבלאט". בשנים 1929–1919 יצא העיתון "די פרייהייט" של מפלגת פועלי ציון. בנוסף, בצ'רנוביץ הייתה תפוצה רחבה גם לעיתון הבונדיסטי "[[הפורוורד|הפארווערטס]]", שיצא לאור ברחבי העולם.