קרל לודוויג זיגל – הבדלי גרסאות

'''קרל לודוויג זייגל''' (ב[[גרמנית]]: '''Carl Ludwig Siegel''';{{כ}} [[31 בדצמבר]] [[1896]] – [[4 באפריל]] [[1981]]) היה [[מתמטיקאי]] [[גרמני]] שעסק בעיקר ב[[תורת המספרים|תורת המספרים האנליטית]], [[אנליזה מרוכבת]], ו[[אסטרונומיה|מכניקה שמיימית]]. הוא ידוע, בין היתר, בשל תרומותיו למשפט זייגל-רות' בתורת ה[[קירוב דיופנטי|קירובים הדיופנטיים]], לתאוריית ה[[מספר טרנסצנדנטי|מספרים הטרנסצנדטים]], ולנוסחת המסה של זייגל בתורת [[תבנית ריבועית|התבניות הריבועיות]]. הוא נחשב לאחד המתמטיקאים החשובים ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]].

[[אנדרה וייל]] הכתיר ללא היסוס את זייגל כ-"גדול המתמטיקאים של המחצית הראשונה של [[המאה ה-20]]", ואילווגם [[אטלה סלברג]] היה מלא שבחים דומים עליו.

זייגל נולד ב[[ברלין]], והחל ללמוד ב[[אוניברסיטת הומבולדט]] בברלין ב-1915 כסטודנט במתמטיקהלמתמטיקה, [[אסטרונומיה]] ו[[פיזיקה]]. בין מוריו היו [[מקס פלאנק]] ו[[פרדיננד גאורג פרובניוס]], אשר השפעתם גרמוגרמה לזייגל הצעיר לזנוח את תחום האסטרונומיה ובמקום זאת להקדיש את מרצו ללימוד תורת המספרים. תלמידו הטוב ביותר של זייגל היה יורגן מוזר, אחד המייסדים של תורת KAM, אשר עומדת ביסוד [[תורת הכאוס]].

זייגל היה [[מיליטריזם|אנטימיליטריסט]], ובשנת 1917, במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא נשלח למוסד פסיכיאטרי בשל היותו [[סרבן מצפוני]]. לפי עדותו שלו, הוא עמד בחוויה רק בזכות תמיכתו של [[אדמונד לנדאו]], אשר לאביושלאביו הייתה מרפאה בשכונה הקרובה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הוא המשיך את לימודיו ב[[אוניברסיטת גטינגן]], שם כתב ב-1920 את עבודת הדוקטורט שלו בהכוונתו של אדמונד לנדאו. הוא נשאר בגטינגן כעוזר לימוד ומחקר; רבות מתוצאותיו פורצות הדרך פורסמו במהלך תקופה זו. ב-1922, הוא מונה לפרופסור ב[[אוניברסיטת גתה בפרנקפורט|אוניברסיטת גתה]] ב[[פרנקפורט על המיין]] כמחליפו בתפקיד של [[ארתור מוריץ שנפליס]]. זייגל, שהתנגד עמוקות ל[[נאציזם]], היה חבר קרוב של המתמטיקאים ה[[יהודים]] ארנסט הלינגר ו[[מקס דן]] והשתמש בהשפעתו כדי לעזור להם. יחסו זה למשטר מנע את מינויו כמחליפו בתפקיד של [[קונסטנטין קרתיאודורי]] ב[[אוניברסיטת מינכן]]. בפרנקפורט הוא השתתף בסמינר על ה[[היסטוריה של המתמטיקה|ההיסטוריה של המתמטיקה]], אשר נערך ברמה הגבוהה ביותר ובמהלכו נקראו רק כתבי מקור.

ב-1940 היגר דרך [[נורווגיה]] ל[[ארצות הברית]], שם הצטרף ל[[המכון למחקר מתקדם|מכון למחקר מתקדם]] ב[[פרינסטון (ניו ג'רזי)|פרינסטון]]. הוא חזר לגטינגן רק לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר הוא קיבל משרה כפרופסור כ-1951, משרה בה החזיק עד פרישתו ב-1959. ב-1968 הוא נבחר לחבר זר מטעם [[האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)|האקדמיה הלאומית למדעים]] של ארצות הברית.

[[קטגוריה:בוגריבעלי אוניברסיטתתואר דוקטור מאוניברסיטת גטינגן]]