|
[[קובץ:שיחין - שבר של נר מעוטר במנורה ולולב.JPG|ממוזער|שמאל|200 פיקסלים|שבר של נר מעוטר במנורה ולולב מחפירות יולי 2013]]
[[קובץ:שיחין - תבנית אבן ליצירת נר שמן.JPG|ממוזער|שמאל|200 פיקסלים|תבנית אבן ליצירת נר שמן מחפירות 2013]]
'''שִׁיחִין''' (בכתבי [[יוסף בן מתתיהו]] '''אסוכיס''') הייתה עיירה [[יהודים|יהודית]] מרכזית ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]] ב[[ימי בית שני]] ובתקופת וב[[תקופת המשנה|המשנה]] וייתכן שגם ב[[תקופת התלמוד]].
העיירה נזכרת רבות בכתבי [[חז"ל]], בעיקר בקשר לתעשיית ה[[קדרות]] הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ו[[נחמיה איש שיחין]], וכן בקשר לחורבנה לצד מספר עיירות נוספות ב[[הגליל|גליל]]. כמו כן, הייתה אחת מערי [[משמרות כהונה|משמרות הכהונה]] בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה ל[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]].
העיירהאתרה זוהתהשל במחקרהעיירה עםמזוהה כיום ב[[אתר ארכאולוגי]] השוכן בין [[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] ובין [[כביש 77]], ממערב ליישוב [[הושעיה]], בו אותרו שרידים מרשימים של תעשיית [[קדרות]] וכן שרידי [[בתי כנסת קדומים בארץ ישראל|בית כנסת]]. בעבר הועלתה השערה כי היישוב שכן ב[[תל חנתון]]. משמעות המילה "שיחין", המשמשת רבות בספרות ההלכתית, היא [[מאגר מים|מאגרי מים]] ארוכים ופתוחים{{הערה|{{משנה|מכשירין|ב|א}}, {{משנה|בבא בתרא|ג|א}}, {{משנה|מקואות|א|ד}}, {{משנה|תענית|ג|ד}}, {{ירושלמי|כלאים|ח|א}}, {{ירושלמי|מעשרות|ג|ד}},{{בבלי|בבא קמא|נ|ב}} ועוד.}}.
== במקורות ==
לאחר כיבוש הגליל על ידי [[אנטיגונוס הראשון]] ועלייתו לשלטון של אחיו, [[אלכסנדר ינאי]], וניסיונו לכבוש את [[עכו]], פלש בשנת [[103 לפנה"ס]] לגליל התחתון [[תלמי התשיעי]] לתירוס, מלך [[קפריסין|קיפרוס]]. בין היישובים המרכזיים שנתקל בהם היו שיחין ו[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]]. בשנת [[102 לפנה"ס]] הוא הצליח לכבוש את שיחין, לאחר שהפתיע את תושביו היהודים כשהתקיף אותם ב[[שבת]]. תושבי ציפורי הספיקו להתכונן להתקפה, והצליחו להדוף את ניסיון כיבוש העיר{{הערה|יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד 1993 יד יצחק בן צבי, עמ' 11, 28}}.
[[יוסף בן מתתיהו]] בספרו [[קדמוניות היהודים]] מציין את שיחין, תחת השם היווני '''אסוכיס''', כאחד היישובים היהודיים הראשונים בגליל בימי הבית השני. בזמן [[המרד הגדול]], יוסף בן מתתיהו עצמו חנה במקום בזמן שנודע לו על הכוונה להעבירו מתפקידו כמפקד הגליל, והוא מציין כי תושבי היישוב יצאו נגד המשלחת שהגיעה מירושלים כדי להוציא לפועל את העברתו מהתפקיד{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[חיי יוסף]]''', פרקים 41, 45.}}.
לפי הפייטן [[אלעזר הקליר]], ביישובבעיירה ישבההתגוררה '''[[משמרות כהונה|משמרת הכהנים]] יֶשֶׁבְאָב''', כחלק ממעבר משמרות הכהונה מיהודה לגליל לאחר [[מרד בר כוכבא]]. העיירה שיחין נודעה גםבמקורות בתעשייתחז"ל בעיקר בשל תעשיית [[כלי חרס|כלי החרס]] שלהשהתקיימה בה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה, הודות לאדמת ה[[טין]] המשובחת, המהווה חומר גלם ליצירתם, שנמצאה בשפע באזור העיירהשבאזור. ב[[תוספתא]] מתייחס [[רבי יוסי]] אל תעשיית הקדרות ביישוב, ואומרבאמרו: {{ציטוטון|העושין בעפר שחור, כגון כפר חנניה וחברותיה '''כפר שיחין''' וחברותיה}}{{הערה|[[תוספתא]], [[בבא מציעא]], פרק ו, הלכה ג.}}, וב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] צויןמובא כי {{ציטוטון|'''אף כלי '''כפר שיחין''' וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר'''}}{{הערה|{{בבלי|שבת|קכ|ב}}.}}, ונראה כי עסקוכלכלת ביישובהעיירה בייצורהתבססה במידה רבה על ייצור נרות שמן{{הערה|'''ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640)''', הוצאת [[יד בן צבי]] עמ' 130}}.
ב[[תוספתא]],במספר ב[[התלמודמקורות הירושלמי|תלמודחז"ל הירושלמי]]נזכר וב[[תלמודמעשה בבלי|תלמודהנוגע הבבלי]]להלכות נזכראיסור כיבוי אש בשבת, ולפיו: {{ציטוטון|מעשה שנפלה דליקה '''בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין''' ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן}}{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת שבת|שבת]], יד, ט, {{ירושלמי|נדרים|ד|ט}}, {{ירושלמי|שבת|טז|ז}}, {{בבלי|שבת|קכא|א}}.}}. ב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]] ובמדרש נזכר גם מספר פעמים החכם '''[[נחמיה איש שיחין]]''' כבן דורו ומכרווכמכרו של [[רבי עקיבא]]{{הערה|{{ירושלמי|סוטה|ב|ה}}.}}, וכן כמי שאירח פליטים מ[[ירושלים]]{{הערה|{{ירושלמי|פאה|ח|ח}}, {{ירושלמי|שקלים|ה|ד}}.}} וכדרשן{{הערה|[[בראשית רבה]], פרשה יב, ה.}}. קרבתה של העיירה לציפורי נזכרת גם אגב דיון הלכתי על הלכות מעילה{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת מעילה|מעילה]], ב.}}.
בנוסף, נזכרנזכרת היישובהעיירה ב[[תלמודבמגוון ירושלמי|תלמודמקורות הירושלמי]], ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] ובמדרש [[ספרי דברים]]חז"ל בשל יבוליויבוליה המשובחים, ובפרט ה[[חרדל הבר|חרדל]]: {{ציטוטון|'''מעשה בשיחין''' באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל''', ונפשח (נפתח) אחד מהן, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין}}{{הערה|{{בבלי|כתובות|קיא|ב}}, ומקבילות ב{{ירושלמי|פאה|ז|ג}}, וכן [[ספרי דברים]], האזינו, לב.}}, ובמקור אחרוכן נזכרים דווקא עניי היישובהעיירה לעניין הלכות תחומי שבת: {{ציטוטון|ובאין '''ובאין עניי כפר שיחין''' ועניי כפר חנניה}}{{הערה|{{בבלי|עירובין|נא|ב}}.}}.
העיירה נזכרת גם במדרש [[במדבר רבה]] כמקוםכאחד בוהמקומות בהם נתגלו סגולות [[בארה של מרים]] לעניין טבילה וריפוי: {{ציטוטון|'''מעשה בשיחין באחד סומא שירד במים לטבל''', נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא}}{{הערה|[[מדרש]] [[במדבר רבה]], פרשה יח, כ"ב}}.
לבסוףכמו כן, העיירה נזכרת ב[[התלמודבמספר הירושלמי|תלמוד ירושלמי]], ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] ובמדרש [[איכה רבה]]מקורות כעיירה יהודית גדולה שחרבה, בין אם בנטישה אובשלב בהרסמסוים, לצד מספר עיירות נוספות ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]], ובהן [[מגדל צבעייא]] ו[[כאבול|כבול]]: {{ציטוטון|שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלים בעגלה (מפאת כובדו) - כבול ו'''שיחין''' ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, '''שיחין מפני כשפים''', ומגדל צבעייא מפני הזנות}}{{הערה|{{ירושלמי|תענית|ד|ה}}, וכן בשינויי נוסח {{בבלי|גיטין|נז|א}}, [[איכה רבה]], ב, ד.}}.
==חפירות ארכאולוגיות==
|
