שיחין – הבדלי גרסאות

'''שִׁיחִין''' הייתה עיירה [[יהודים|יהודית]] מרכזית ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]] ב[[ימי בית שני]] וב[[תקופת המשנה]] וייתכן שגם בוה[[תקופת התלמוד|תלמוד]].

העיירה נזכרת רבות בכתבי [[חז"ל]], בעיקר בקשר לתעשיית ה[[קדרות]] הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ו[[נחמיה איש שיחין]], וכן בקשר לחורבנה בשלב מסוים לצד מספר עיירות נוספות ב[[הגליל|גליל]]בגליל התחתון. כמו כן, הייתה אחתאחד מערימיישובי [[משמרות כהונה|משמרות הכהונה]] בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה ל[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]].

לפי הפייטן [[אלעזר הקליר]], בעיירה התגוררה '''[[משמרות כהונה|משמרת הכהנים]] יֶשֶׁבְאָב''', כחלק ממעבר משמרות הכהונה מיהודה לגליל לאחר [[מרד בר כוכבא]]. העיירה שיחין נודעה במקורות חז"ל בעיקר בשל תעשיית [[כלי חרס|כלי החרס]] שהתקיימה בה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה הודות לאדמת ה[[טין]] המשובחת שבאזור. ב[[תוספתא]] מתייחס [[רבי יוסי]] אל תעשיית הקדרות ביישוב, באמרו: {{ציטוטון|העושין בעפר שחור כגון כפר חנניה וחברותיה '''כפר שיחין''' וחברותיה}}{{הערה|[[תוספתא]], [[בבא מציעא]], פרק ו, הלכה ג.}}, וב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מובא כי {{ציטוטון|'''אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר'''}}{{הערה|{{בבלי|שבת|קכ|ב}}.}}, ונראה כי כלכלת העיירה התבססה במידה רבה על ייצור נרות שמן{{הערה|'''ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640)''', הוצאת [[יד בן צבי]] עמ' 130}}.

במספר מקורות חז"ל נזכר מעשה הנוגע להלכות איסור כיבוי אש בשבת, ולפיו: {{ציטוטון|מעשה שנפלה דליקה '''בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין''' ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן}}{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת שבת|שבת]], יד, ט, {{ירושלמי|נדרים|ד|ט}}, {{ירושלמי|שבת|טז|ז}}, {{בבלי|שבת|קכא|א}}.}}. ב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]] ובמדרש נזכר גם החכם '''[[נחמיה איש שיחין]]''' כבן דורו וכמכרו של [[רבי עקיבא]]{{הערה|{{ירושלמי|סוטה|ב|ה}}.}}, וכן כמי שאירח פליטים מ[[ירושלים]]{{הערה|{{ירושלמי|פאה|ח|ח}}, {{ירושלמי|שקלים|ה|ד}}.}} וכדרשןופעל כדרשן{{הערה|[[בראשית רבה]], פרשה יב, ה.}}. קרבתה של העיירה לציפורי נזכרת גם אגב דיון הלכתי על הלכות מעילה{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת מעילה|מעילה]], ב.}}.