מין דקדוקי – הבדלי גרסאות

השיוך של שם עצם לקבוצה מסוימת עשוי להיות שרירותי, או עשוי להתבסס על תכונה [[סמנטיקה|סמנטית]] של שם העצם, כגון [[זוויג|מינו הביולוגי]]. המין הדקדוקי בא על פי רוב לידי ביטוי באמצעות [[התאם]] של שם העצם עם מילים אחרות במשפט כגון [[יידוע|כינויים]], [[שם תואר|תארים]] או [[פועל (בלשנות)|פעלים]]{{הערה|<div dir=ltr>Shatz, I. (2015). [http://itamarshatz.me/wp-content/uploads/2015/09/Using-color-coding-techniques-when-teaching-Hebrew-as-a-foreign-language-in-Hebrew.pdf Using color coding techniques when teaching Hebrew as a foreign language]. Hed Ha’Ulpan Ha’Hadash, ''104'', 34-40.</div>}}. הוא עשוי גם להתבטא בצורתה [[מורפולוגיה (בלשנות)|המורפולוגית]] של המלה (כדוגמת סיומת -ה לנקבה בעברית). מעבר לזאת, המין הדקדוקי ב[[עברית]] הוא במתאם טוב עם המין הדקדוקי ב[[ערבית]]. דהיינו, מילים דומות צליל, בשתי שפות אלו, המתארות שמות עצם דומים או זהים, יהיו על פי רוב באותו מין דקדוקי. הדבר כולל גם הרבה יוצאים מן הכלל. לדוגמה, נקבת החמור, שנקראת בעברית, אתון, נקראת, נקראת בערבית '''ספרותית''' בשם דומה לאתון (בערבית מדוברת, לא). דוגמא אחרת: המילה בוהן או יד, שאינה נגמרת ב-ה ואינה נגמרת ב-ת, היא נקבה בשתי השפות השפות. לעומת זאת, בין הצרפתית לאיטלקית, שהן גם כן שפות דומות, לא מתקיים קשר כזה בין המין הדקדוקי של שמות העצם.