צדק מרחבי – הבדלי גרסאות

נוספו 4 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
הוספת קישור למרחב ציבורי
(←‏"הזכות לעיר": הפניה לערך מורחב)
מ (הוספת קישור למרחב ציבורי)
 
מאז קום המדינה, היחסים בין הבדואים שבנגב לבין הממסד הישראלי מורכבים, מורכבות שבבסיסה הבדלי גישות ותפיסות עולם בנושאי בעלות על קרקע ותכנון<ref name=":5" />. תוכניות המתאר של אזור הנגב משנות ה-60 התעלמו מהיישובים הבדואים הקיימים ויצרו את מה שמכונה "הכפרים הלא מוכרים", כלומר הפיכתם ללא חוקיים ומניעת תשתיות בסיסיות כמו מים זורמים וחשמל. במהלך השנים, המדינה הציעה לבדואים פתרונות תכנוניים מודרניים, שהתבטאו בריכוז האוכלוסייה במספר מצומצם של יישובים עירוניים רבי אוכלוסין, ושאינם תואמים את הצרכים והתרבות של האוכלוסייה הבדואית. כתוצאה מכך, כמחצית מאוכלוסיית הבדואים בנגב בחרה להישאר בכפרים הלא מוכרים, על אף המחסור בתשתיות בסיסיות<ref name=":5" />.
 
אורן יפתחאל ורני מנדלבאום הכינו תסקיר השפעה חברתית לתוכנית המתאר העירונית בבאר שבע, שיישם את תפיסת 'העיר הצודקת' של סוזן פיינשטיין וחקר לעומק את מצב הצדק המרחבי בתכנון העיר<ref name=":7">{{צ-מאמר|מחבר=יפתחאל א. ומנדלבאום ר.|שם=מדרום תיפתח הטובה? תסקיר חברתי-תכנוני לבאר שבע|כתב עת=[[תכנון (כתב עת)|תכנון]]|שנת הוצאה=2015}}</ref>. מראיונות עם נציגי הקהילה הבדואית עולה, כי הם חשים בהיעדר [[מרחב ציבורי]] ערבי בעיר הנמצאת במרחב היסטורי ערבי מזה מאות שנים. באר שבע תמיד הייתה המרכז של שבטי הבדואים החיים סביבה, והיות והיא מוגדרת כעיר מטרופולינית, היא הייתה אמורה לטפח גם את הקהילה הערבית. הקהילה הבדואית חשה באפליה בשירותים שמספקת העירייה, כגון חינוך, מקומות תפילה, בתי עלמין ועוד. תוכנית המתאר שנבחנה, אינה מתייחסת לצרכים הייחודים של הקהילה הערבית בעיר ומדירה אותה מהמרחב העירוני<ref name=":7" />.
 
== הערות שוליים ==