מבצע אל-אנפאל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח
ויקיזציה
שורה 17:
}}
 
'''מבצע אל-אנפאל''' (ב[[ערבית]]: '''בערבית: حملة الأنفال'''; תעתיק מדויק: חמלת אל-אנפאל), היה מבצע צבאי שהובילה ממשלת [[בעת'|הבעת' העיראקית]] בשלהי [[מלחמת איראן-עיראק]], בין השנים [[1986]]-[[1989]], נגד ה[[כורדים]] בצפון המדינה. למבצע היו שתי מטרות מרכזיות: האחת, דיכוי קבוצות המורדים הכורדים ושאיפתם לביסוס אוטונומיה לאומית כורדית. השנייה, המשך תהליך שיערוב האוכלוסייה שהחל ממשל הבעת' עוד באמצע [[שנות ה-70]]. מי שהיה אמון על ניהול המבצע היה [[עלי חסן אל-מג'יד]], זאת בהוראת בן דודו, נשיא עיראק [[סדאם חוסיין]]. במהלך הלחימה, ועל רקע השימוש הנרחב שעשה בנשק כימי, קיבל אל-מג'יד את הכינוי "עלי הכימי".{{הערה|Hiltermann Joost R., "The 1988 Anfal Campaign in Iraqi Kurdistan", Online Encyclopedia of Mass Violence, 2008. P.1. ('The 1988 Anfal Campaign')}} שם הקוד שניתן למבצע, "אל-אנפאל" (מילולית: השלל) מקורו ב[[סורת אל-אנפאל]] הסורה השמינית בקוראן, העוסקת בדיני חלוקת שלל במלחמה והוא מספק מעין "בסיס מוסרי-חוקי" לצעדים שנקטו על-ידי המשטר. המבצע כלל שימוש נרחב ב[[נשק כימי]], הפצצות אריטלריות, [[לוחמת גרילה]] בהרים ושינוע של קהילות כורדיות שלמות למחנות ריכוז שנבנו על-ידי המשטר. תושבים כורדים רבים גורשו מבתיהם במהלך הלחימה, רבים נוספים נהרגו, ביניהם מורדים כורדים, וכן עשרות אלפי אזרחים בהם נשים וילדים. מספר מדויק של ההרוגים אינו בנמצא אך לפי הערכות שונות מספרם נע בין 150,000-200,000. נוסף אליהם ניתן למנות 100,000 נעדרים.{{הערה|Kaveh, C., "Folkemord i Kurdistan – et eksempel på politicide?" In B. Hagtvet, N , Brandal & D. E. Thorsen (Eds.), "Folkemordenes svarte bok" (2nd Edition), Oslo,Universitetsforlaget , 2014. pp. 194-195. ('Folkemord i Kurdistan')}} המבצע מהווה מרכיב חשוב בזיכרון הקולקטיבי ובזהות הכורדית בעיראק, וגורמים שונים משורות הכורדים בעיראק פעלו משך שנים לקבל הכרה במבצע כ[[רצח עם]] שביצע בהם המשטר. לימים הכירו [[נורווגיה]], [[קוריאה הדרומית|דרום קוריאה]] ו[[בריטניה]] באירועים כרצח עם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.europarl.europa.eu/meetdocs/2009_2014/documents/diq/dv/03_kurdishgenocidesofanfalandhalabja_/03_kurdishgenocidesofanfalandhalabja_en.pdf|הכותב=UNPO & the Kurdish Regional Government|כותרת=The Kurdish Genocide: Achieving Justice through EU Recognition|תאריך=n.d.}}</ref>
== הגורמים למבצע ==
זהבמשך שנים התנהל בין [[איראן]] ל[[עיראק]] סכסוך על חלוקת משאבי הטבע והגבולות החוצצים ביניהן. סכסכוך זה ביסס את התמיכה והחסות האיראנית במורדים הכורדים בעיראק. בשנת [[1975]] הסתיים הסכסוך משחתמו שתי המדינות על הסכם שלום. אחד התנאים שהציבה עיראק לחתימת ההסכם היה התחייבות איראנית לסיום התמיכה בכורדים. ואכן כך היה: בתוך 48 שעות מרגע חתימת ההסכם, חזרה בה איראן בהצהרה פומבית מהתמיכה בכורדים, דבר שהותיר את האחרונים מוחלשים וחסרי חסות.{{הערה|Kerim Yildiz, "The Kurds in Iraq: past, present and future", Pluto : Kurdish Human Rights Project,2007. pp.23-24 ('The Kurds in Iraq')}} באותה השנה, קמה ב[[דמשק]] מפלגה כורדית חדשה – PUK ([[האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן]]), שהיוותה בתחילת דרכה איום אסטרטגי עבור מפלגת ה-KDP ([[המפלגה הדמוקרטית הכורדית]]) הוותיקה בניסיונה ליצור מכנה משותף כורדי רחב. מלחמת איראן-עיראק ב-1980 זימנה שינוי ביחסים בין השתיים, כאשר כחלק מחיפוש אחר תמיכה מגורמים חיצוניים, כרתה ה-PUK ברית עם איראן, וזו הצליחה לתווך בינה לבין ה-KDP. עבור הממשל העיראקי ניצחון איראני במלחמה נתפס כאיום קיומי. לפיכך נצטייר גידול האוכלוסין הכורדי, כמו גם היתכנותה של ברית משולשת PUK-KDP-איראן כאיום מרכזי, וכורדיסטן העיראקית נתפסה כ"עקב אכילס" של ההגנה הצבאית.{{הערה|'The 1988 Anfal Campaign', P3}} הממשל גיבש מהלך נגד בדמות "מבצע טיהור". המבצע נועד לנקות את עיראק מאוכלוסיה כורדית ולהמשיך את תהליך השיערוב שהחל המשטר בשנות ה-70, ובמסגרתו שונעה אוכלוסיה ערבית לאזורים עשירים במשאבי טבע, ונבנו שכונות מגורים ערביות על-ידי המשטר. ב-29 במרץ [[1987]] פרסם סדאם חוסיין את צו 160 של מועצת הפיקוד המהפכנית, שהורה על מינוי בן דודו, עלי חסן אל-מג'יד, למפקד הלשכה הצפונית של הבעת' והפקיד בידיו את הובלת מבצע הטיהור.{{הערה|'The Kurds in Iraq', p.25.}}
 
[[מלחמת איראן–עיראק|מלחמת איראן-עיראק]] ב-[[1980]] זימנה שינוי ביחסים בין השתיים, כאשר כחלק מחיפוש אחר תמיכה מגורמים חיצוניים, כרתה ה-PUK ברית עם איראן, וזו הצליחה לתווך בינה לבין ה-KDP. עבור הממשל העיראקי ניצחון איראני במלחמה נתפס כאיום קיומי. לפיכך נצטייר גידול האוכלוסין הכורדי, כמו גם היתכנותה של ברית משולשת PUK-KDP-איראן כאיום מרכזי, וכורדיסטן העיראקית נתפסה כ"עקב אכילס" של ההגנה הצבאית.{{הערה|'The 1988 Anfal Campaign', P3}} הממשל גיבש מהלך נגד בדמות "מבצע טיהור". המבצע נועד לנקות את עיראק מאוכלוסיה כורדית ולהמשיך את תהליך השיערוב שהחל המשטר בשנות ה-70, ובמסגרתו שונעה אוכלוסיה ערבית לאזורים עשירים במשאבי טבע, ונבנו שכונות מגורים ערביות על-ידי המשטר. ב-29 במרץ [[1987]] פרסם [[סדאם חוסיין]] את צו 160 של מועצת הפיקוד המהפכנית, שהורה על מינוי בן דודו, עלי חסן אל-מג'יד, למפקד הלשכה הצפונית של הבעת' והפקיד בידיו את הובלת מבצע הטיהור.{{הערה|'The Kurds in Iraq', p.25.}}
 
== אסטרטגיית הלחימה ==
אסטרטגיית הלחימה שגובשה ומומשה במהרה, נועדה למלא אחר מטרות הממשל בדבר דיכוי המורדים ורוח המרד הכורדית, כמו גם להמשיך את תהליך השיערוב שהחל המשטר בשנות ה-70. תהליך זה כלל פינוי תושבים כורדים שחיו באזורים עשירי במשאבי טבע, כמו למשל ח'אנקין או [[כירכוכ]] לעבר דרום המדינה, ושינוע של אוכלוסיה ערבית לאזורים אלו במקומם. זאת מתוך ניסיון ליצור חברה עיראקית הומוגנית, ללא כורדים.{{הערה|'Folkemord i Kurdistan', p.200}} גם במסע הדיכוי של [[1986]] פעל המשטר באופן דומה, כאשר האסטרטגיה שגובשה כללה שני היבטים מרכזיים: זריעת הרס באזורי אספקת המזון והמחסה של תושבי הצפון הכורדים, במטרה להפוך את כפריהם לכאלה שאינם ראויים למחיה או מאפשרים אותה. וכן, פגיעה במורדים הכורדים ובמשפחותיהם.
 
עד הקיץ של 1987 הצליחו כוחות הבעת' להחריב את מרבית הכפרים ששכנו בשפלה, ליד דרכים מרכזיות וסביב עיירות בשליטת הממשל. עם זאת, הם עדיין התקשו בהגעה לכפרים שבעמקים הגבוהים יותר, ולפיכך הכריז הממשל על אזורים אלו כ"אסורים", ומנע כל כניסה ויציאה מהם ואליהם. מטרת הכרזה זו הייתה הרעבת תושבי הכפרים, כמו גם אילוצם לעזוב את השטח בשל ההתקפות האוויריות שהתרחשו על בסיס יומיומי. אולם, פעולות אלו כשלו בהשגת מטרתן והאוכלוסייה המקומית למדה להתאים את אופי מחייתה לתנאים החדשים – לחיות הרחק מבתיה, לעבוד את האדמה ביום ולישון במערות בלילה.
 
== הגורמים למבצע ==
זה שנים התנהל בין [[איראן]] ל[[עיראק]] סכסוך על חלוקת משאבי הטבע והגבולות החוצצים ביניהן. סכסכוך זה ביסס את התמיכה והחסות האיראנית במורדים הכורדים בעיראק. בשנת [[1975]] הסתיים הסכסוך משחתמו שתי המדינות על הסכם שלום. אחד התנאים שהציבה עיראק לחתימת ההסכם היה התחייבות איראנית לסיום התמיכה בכורדים. ואכן כך היה: בתוך 48 שעות מרגע חתימת ההסכם, חזרה בה איראן בהצהרה פומבית מהתמיכה בכורדים, דבר שהותיר את האחרונים מוחלשים וחסרי חסות.{{הערה|Kerim Yildiz, "The Kurds in Iraq: past, present and future", Pluto : Kurdish Human Rights Project,2007. pp.23-24 ('The Kurds in Iraq')}} באותה השנה, קמה ב[[דמשק]] מפלגה כורדית חדשה – PUK ([[האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן]]), שהיוותה בתחילת דרכה איום אסטרטגי עבור מפלגת ה-KDP ([[המפלגה הדמוקרטית הכורדית]]) הוותיקה בניסיונה ליצור מכנה משותף כורדי רחב. מלחמת איראן-עיראק ב-1980 זימנה שינוי ביחסים בין השתיים, כאשר כחלק מחיפוש אחר תמיכה מגורמים חיצוניים, כרתה ה-PUK ברית עם איראן, וזו הצליחה לתווך בינה לבין ה-KDP. עבור הממשל העיראקי ניצחון איראני במלחמה נתפס כאיום קיומי. לפיכך נצטייר גידול האוכלוסין הכורדי, כמו גם היתכנותה של ברית משולשת PUK-KDP-איראן כאיום מרכזי, וכורדיסטן העיראקית נתפסה כ"עקב אכילס" של ההגנה הצבאית.{{הערה|'The 1988 Anfal Campaign', P3}} הממשל גיבש מהלך נגד בדמות "מבצע טיהור". המבצע נועד לנקות את עיראק מאוכלוסיה כורדית ולהמשיך את תהליך השיערוב שהחל המשטר בשנות ה-70, ובמסגרתו שונעה אוכלוסיה ערבית לאזורים עשירים במשאבי טבע, ונבנו שכונות מגורים ערביות על-ידי המשטר. ב-29 במרץ [[1987]] פרסם סדאם חוסיין את צו 160 של מועצת הפיקוד המהפכנית, שהורה על מינוי בן דודו, עלי חסן אל-מג'יד, למפקד הלשכה הצפונית של הבעת' והפקיד בידיו את הובלת מבצע הטיהור.{{הערה|'The Kurds in Iraq', p.25.}}
 
== אסטרטגיית הלחימה ==
אסטרטגיית הלחימה שגובשה ומומשה במהרה, נועדה למלא אחר מטרות הממשל בדבר דיכוי המורדים ורוח המרד הכורדית, כמו גם להמשיך את תהליך השיערוב שהחל המשטר בשנות ה-70. תהליך זה כלל פינוי תושבים כורדים שחיו באזורים עשירי במשאבי טבע, כמו למשל ח'אנקין או [[כירכוכ]] לעבר דרום המדינה, ושינוע של אוכלוסיה ערבית לאזורים אלו במקומם. זאת מתוך ניסיון ליצור חברה עיראקית הומוגנית, ללא כורדים.{{הערה|'Folkemord i Kurdistan', p.200}} גם במסע הדיכוי של [[1986]] פעל המשטר באופן דומה, כאשר האסטרטגיה שגובשה כללה שני היבטים מרכזיים: זריעת הרס באזורי אספקת המזון והמחסה של תושבי הצפון הכורדים, במטרה להפוך את כפריהם לכאלה שאינם ראויים למחיה או מאפשרים אותה. וכן, פגיעה במורדים הכורדים ובמשפחותיהם.
עד הקיץ של 1987 הצליחו כוחות הבעת' להחריב את מרבית הכפרים ששכנו בשפלה, ליד דרכים מרכזיות וסביב עיירות בשליטת הממשל. עם זאת, הם עדיין התקשו בהגעה לכפרים שבעמקים הגבוהים יותר, ולפיכך הכריז הממשל על אזורים אלו כ"אסורים", ומנע כל כניסה ויציאה מהם ואליהם. מטרת הכרזה זו הייתה הרעבת תושבי הכפרים, כמו גם אילוצם לעזוב את השטח בשל ההתקפות האוויריות שהתרחשו על בסיס יומיומי. אולם, פעולות אלו כשלו בהשגת מטרתן והאוכלוסייה המקומית למדה להתאים את אופי מחייתה לתנאים החדשים – לחיות הרחק מבתיה, לעבוד את האדמה ביום ולישון במערות בלילה.
לאור זאת, ניסה הממשל לנקוט באפיק פעולה נוסף, ובאוקטובר 1987 נערך מפקד אוכלוסין בעיראק. הצו הממשלתי קבע כי כורדים שלא ייקחו חלק במפקד לא יהיו עוד אזרחים עיראקים. עבור אלה שעדיין חיו באזורים "האסורים" הדרך היחידה להשתתף במפקד הייתה לרשום את עצמם ב"מוג'מעאת", מעין מחנות עקורים או עיירות שיתופיות שבהן שוכנו אלה שהורחקו מכפריהם במהלך מבצעי הרס קודמים.{{הערה|'The 1988 Anfal Campaign', p.3}} פגיעה במורדים ובמשפחותיהם התקיימה באמצעות לוחמת גרילה בכפרים ומתקפות נרחבות של [[ארטילריה]] ו[[נשק כימי]] שהתעצמו עם התפתחות המערכה. החומרים הכימיים, ביניהם [[גז חרדל]] ו[[גז עצבים]], הושלכו באמצעות פצצות ממטוסים ומסוקים של חיל האוויר העיראקי והוביל להריגתם של כורדים רבים.{{הערה|Folkemord i Kurdistan', p.196.'}} לאחר הריגת התושבים נבזזו הכפרים ונהרסו על-ידי כוחות הצבא ועל-ידי הג'חש; יחידות כורדים שהוקמו על-ידי המשטר העיראקי בשנות ה-40 במהלך מרד [[מסעוד בארזאני|בארזאני]], ועם השנים הפכו למשתפי פעולה עיקריים עם המשטר בפעולותיו נגד האוכלוסיה הכורדית. במהלך מבצע אל-אנפאל שיחקו הג'חש תפקיד כפול בלחימה; מחד, הובילו את הממשל לכפרים כורדיים חדשים וסיפקו לו אמל"ח, כך יכלו להתחמק מלחימה בחזית המלחמה מול איראן, וכן זכו בשלל האוכלוסיה שנרצחה. מנגד היו ג'וחוש שהפסיקו את שיתוף הפעולה עם הבעת', לקחו חלק במאבק נגד המשטר וסייעו בהצלת חיי כורדים רבים. התושבים ששרדו חיפשו מחסה וסיוע, אולם המשטר לא פסח גם עליהם; הם חולקו לקבוצות לפי גיל ומין, ועוכבו בבית מעצר של [[הביטחון הכללי העיראקי|מנהלת הביטחון הכללי]]. הגברים נלקחו במשאיות, ומאז הוגדרו כנעדרים וככל הנראה הוצאו להורג. נשים וילדים ששרדו הושלכו על גדות נהר, והושארו לנפשן. פעולות אלו יבססו עצמן כדפוס נפוץ במהלך השנה שלאחר מכן. בסך הכל הרסו הכוחות שפעלו תחת אל-מג'יד 703 כפרים במהלך שנת 1987, ו-4000 לערך במהלך המבצע כולו. תושבי הכפרים עברו לאזורים בשליטת ה[[פשמרגה]] או הועברו למתחמים ממשלתיים בצפון עיראק ובמרכזה.{{הערה|'The Kurds in Iraq', p.26.}} המעבר לאזורים בשליטת פשמרגה אפשר למשטר לתרץ את צעדיו מאוחר יותר, כניסיון להתגונן מפני היווצרות בסיס לגיוס כורדים נוספים לפשמרגה.{{הערה|Istebrak Khlid Abid, "The Al-Anfal Campaign; Genocide or Politicide?", The Arctic University of Norway, 2019. P.29 ('Genocide or Politicide?')}}