מרים, אם ישו – הבדלי גרסאות

|מחלוקות=

}}

'''מרים, אם ישו''' (גם '''מרים הבתולה''', '''יולדת האלוהים''', '''מדונה''' ועוד; ב[[לטינית]] וברוב השפות האירופאיות: '''Maria''', "מריה") היא דמות מרכזית ב[[נצרות]], בה היא מתוארת כאמו של [[ישו]]. לפי [[הברית החדשה]] והמסורת, מרים הייתה מאורסת ל[[יוסף הקדוש|יוסף]] שכ[[המלאך גבריאל]] הודיע לה שהיא הרה מ[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] בעודה [[בתולה]]. היא גידלה את ישו, נכחה בחלק מן הנסים שחולל וחזתה בצליבתו בירושלים. התאולוגיה הנוצרית הציבה את מרים כראשונה מבין ה[[קדוש (נצרות)|קדושים]], כמשחקת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. בייחוד הודגשו בתוליה הנצחיים, שלא נפגמו בלידת בנה. האמונה בכך היא עקרון יסוד בכמה זרמים נוצריים ו[[דוגמה|דוֹגמה]] בכנסייה ה[[קתולי]]ת. אמונות נוספות הן [[העיבור ללא חטא|שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום]], ושלא מתה אלא עלתה השמימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה.

 

* הגישה הפשטנית טוענת שלפני הריונה הראשון לא התקיימו [[יחסי מין]] בינה לבין בן אנוש, אולם, מבחינה פיזית, בתוליה אבדו עם לידתו של ישו. כמו כן לישו היו אחים נוספים שבן אנוש היה אביהם, ולכן נאלצה לבסוף גם מרים הבתולה לקיים מגע מיני כדרך כל אשה.

* הגישה המחמירה טוענת שמרים נותרה בבתוליה כל ימיה, וכמו שרוח הקודש התערבה בהריונה, כך התערבה כדי לשמור את בתוליה, אף שנאלצה לקיים מגע מיני וללדת ילדים. קיצוניים אף טוענים שהתנזרה כל חייה, ומסבירים כי אחיו של ישו לא היו אחיו הביולוגיים כי אם אנשים קרובים לו שנקראו אחיו על שום קרבתם אליו.

המקורות לסיפור בתוליה של מרים הם: [[הבשורה על פי לוקאס]] ו[[הבשורה על-פי מתי]], המופיעות ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]]. בבשורה לפי מרקוס, שהוא כתב היד המוקדם יותר, לא מופיע כלל תיאור זה, ולכן מתקיימת סתירה קשה בין שלוש הבשורות בנקודה זו, כי בלתי אפשרי שנס בתוליה של מרים יחמוק מסיפור חייו של ישו ב[[הבשורה על-פי מרקוס|בשורה על-פי מרקוס]].