טיראן (אי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 19:
===העת החדשה===
עד אמצע [[המאה ה-20]] לא היה האי מיושב, ונחשב חלק מערב הסעודית{{הערה|{{ישראל היום|[[אייל זיסר]]|בחזרה למיצרי טיראן וסנפיר|372631|11 באפריל 2016|1}}}}.
בעקבות [[מבצע עובדה]], במסגרתו כבש צה"ל את [[אילת]] עם סיום [[מלחמת העצמאות]], ופיתוחה של העיר, הקימה [[מצרים]] ב-1950 באי בסיס קבוע בברכתה של ערב הסעודית.{{הערה|{{הארץ1||המצרים השלימו את נחיתתם בשני האיים במפרץ עקבה|19500226|12}}}} המצרים נהגו לבדוק את האוניות העוברות במצרי טיראן. סוגיית הריבונות והשליטה באי (ערב הסעודית או מצרים) עלתה במספר דיונים ב[[מועצת הביטחון]]{{הערה|[http://www.un.org/es/comun/docs/index.asp?symbol=S/PV.659&Lang=E פרוטוקול ישיבת מועצת הביטחון מס' 659], באתר [[האומות המאוחדות]], 15 בפברואר 1954 {{אנגלית}}}}.
 
חסימת מצרי טיראן בידי מצרים לפני [[מלחמת סיני]] ([[1956]]) הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה כבשו כוחות משולבים של [[חיל הים]] הישראלי ולוחמי [[חיל הרגלים]] את האי, ושהו בו תקופה קצרה. [[ראש ממשלת ישראל]] [[דוד בן-גוריון]] הזכיר את האי לאחר המלחמה במכתבו לחיילי [[חטיבת עודד]] שכבשו את האי: "אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". כמו כן ציטט בנאומו בכנסת את דברי פרוקופיוס על אוטונומיה יהודית באי{{הערה|[[אפרים יער]], זאב שביט, [https://books.google.co.il/books?id=Cq88Y6dBb8wC&pg=PA1221#v=onepage&q&f=false '''מגמות בחברה הישראלית''', תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003, עמ' 1221], הערת שוליים 62}}. [[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)|נסיגת ישראל מחצי האי סיני]] ומהאי טיראן נעשתה לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מ[[נשיא ארצות הברית]] [[דווייט אייזנהאואר]] לבן-גוריון ב-[[20 בפברואר]] [[1957]].