קרב ליסה (1866) – הבדלי גרסאות

נוספו 57 בתים ,  לפני חודשיים
אין תקציר עריכה
מ (תיקון קישור)
הצי האיטלקי מצידו, על אף עליונות במספר כלי השיט וכוח האש הפוטנציאלי, לא היה כלל במצב של מוכנות לקרב. האיטלקים היו עסוקים בהערכות לנחיתת כוחות על האי ליסה עצמו, כשהגיעה אליהם הידיעה על התקדמות הצי האוסטרי לכיוונם, במגמת עימות וקרב ימי. פרסאנו, המפקד האיטלקי, ביטל את העגינה והנחיתה והורה לצי להיערך בחזית ישרה ספינה לצד ספינה לקראת העימות. מאוחר יותר שינה דעתו וביטל פקודה זו, ופקד על הערכות ב-3 פלגות מסודרות בטור עורפי, הערכות שהייתה מקובלת בקרבות הימיים בעידן ספינות המפרש.
 
הפַּלְגָה (division) האיטלקית הראשונה בחוד הכח התבססה על הספינות פרינסיפה"פּרינצ'יפּה דהדי קאריגאנוקַריניינוֹ" (Principe di Carignano), קאסטלפידארו"קַסטלפידארו", (Castelfidardo) ואנאקונהו"אנאקונה" (Ancona), בפיקודו של אדמירל ואקה (Vacca). קפטן-ראשון פאה די ברונו (Faà di Bruno) פיקד על פלגה השנייה במרכז הטור, שהתבססה על הספינות פלסטרו"פַּלסטרוֹ" (Palestro), "רה ד'איטליה" (Re d'Italia) וסאןו"סן מרטינו" (San Martino). הפלגה השלישית בחלק האחורי של הטור, בפיקודו של קפטן אוגוסטו ריבוטי (Augusto Riboty), התבססה על מאריה"מריה פיאה" (Maria Pia), פורטוגאלו"פורטוֹגלוֹ" (Portogallo) וורזהו"וארזֶה" (Varese) כספינת המאסף של הכח. בסך הכל היו לצי האיטלקי 11 אונייהאוניות מחופתמחופות שריון בקו המערכה. שאר הספינות, בנויות העץ, פוזרו לאורך הקו בין האוניות המשוריינות. כיוצאת דופן, הספינה אפונדאטורה"אפונדאטורֶה" (Affondatore) מוקמה בצד המרוחק של הפלגה השנייה, מחוץ לקו המערכה. ייתכן שאדמירל פרסאנו שמר עליה כעתודה לעת הצורך.
 
קרוב למועד פרוץ הקרב עצמו, פרסאנו גרם לבלבול נוסף בצי האיטלקי בכך שהעביר את דגל הפיקוד שלו לאפונדאטורה. הפלגה השנייה והשלישית האטו את מהירות התקדמותן כדי לאפשר לרה ד'איטליה להוריד סירות למים ולאפשר למפקד לעבור לאונייה אחרת, אך הפקודה להאט את המהירות לא הגיעה לפלגה הראשונה שהמשיכה בשיוט קדימה במלוא המהירות, ובכך נוצר רווח בקו המערכה האיטלקי. החרפה נוספת במצב נגרמה מכך שאדמירל פרסאנו לא העביר כלל את ההודעה על העברת דגל הפיקוד, ובמשך כל הקרב המפקדים האיטלקיים צפו לעבר ספינת הדגל הוותיקה "רה ד'איטליה" לקבלת פקודות, במקום לעבר "אפונדאטורה".
 
==10 בבוקר – הערכותההערכות ותחילת לוחמההלחימה==
[[קובץ: Battle of Lissa - 1866 - Initial Situation.svg|ממוזער|300px|מערך הקרב בשעה 10:00, לפני פרוץ הלחימה]]
תוך התעלמות מאזהרות על "ספינות חשודות באופק" שהגיעו אליו מחיילימהצופים תצפיתבאוניות, אדמירל פרסאנו איפשר למעשה לצי האוסטרי להיערך בעמדת מארב, ולתקוף את הצי האיטלקי עוד במהלך הערכותו. טגטהוף, בהבחינו ברווח שנוצר בקו המערכה האיטלקי בין הפלגה הראשונה לשנייה, הניע את כוחותיו לכיוון רווח זה והתמקד בהדיפת הספינות האיטלקיות וניגוחן. הוא איפשר לצי האיטלקי להיות בעמדה שבה האחרון יכול היה לעשות [[חציית ה-T|חציית T]], ולירות על ספינותיו מכל התותחים האיטלקיים – הקידמיים והאחוריים, כל זאת לצורך השגת מגע ומרחקי ניגוח במהירות האפשרית. ואכן, עם התקרבות הצי האוסטרי, פתחה הפלגה האיטלקית הראשונה בפיקוד ואקה באש כבדה על הספינות המתקדמות. האוסטרים יכלו להשיב אש רק באמצעות תותחי החרטום הקלים.
 
מאחר שפרסאנו היה בעיצומו של מהלך העברת הדגל שתואר לעיל, לא ניתנה כל פקודת קרב מסודרת למפקדים האיטלקיים. הפלגות השנייה והשלישית לא הצטרפו ללחימה, והצי האוסטרי הצליח לחצות את 'אזור המוות' של אש הפלגה הראשונה תוך ספיגת נזקים רציניים, אך ללא אבידות בספינות. הספינה "דרכה" (Drache) בכנף הימנית הקיצונית של הפלגה האוסטרית הראשונה נפגעה 17 פעמים מפגזים כבדים, איבדה את התורן הראשי ואף איבדה זמנית את כושר ההנעה שלה. ראשו של מפקד הדרכה קפטן פון-מול (von Moll) נערף מפגיעת פגז, אך המשנה לפיקוד קרל וייפרכט (Karl Weyprecht) השתלט על הספינה והחזיר אותה למצב לחימה.
 
בשעה 10:43 בבוקר הצליחו האוסטרים להגיע לעמדות מגע קרובות עם הצי האיטלקי. הספינות סלמנדר (Salamander), הבסבורג (Habsburg) וקייזר מאקס (Kaiser Max) מהאגף השמאלי של הפלגה האוסטרית הראשונה העסיקו את ספינות הפלגה האיטלקית הראשונה, ואילו ספינות האגף הימני דרכה, דון חואן (Don Juan) ופינץ אויגן (Prinz Eugen) לחמו בפלגה האיטלקית השנייה. פרסאנו, ממוקם על האפונדאטורה, הספינה החזקה ביותר בצי האיטלקי, הקפיד בשלב זה להישאר מחוץ לטווח לחימה.