שמואל עינב (איש עסקים) – הבדלי גרסאות

מ
תגית: עריכת קוד מקור 2017
מ (←‏ביוגרפיה: ניסוח)
כשנולד בנו, בתחילת בשנות ה-70 החליט עינב לשוב לישראל והחל לעסוק בסחר קרקעות ביהודה ושומרון, בין השאר רכש ב-1973 את הקרקע שעליה הוקמה שכונת [[הר שמואל]] סמוך ל[[נבי סמואל]]{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|45 רוכשי קרקעות בנבי סמואל לביהמ"ש: שמואל עינב הוליך אותנו שולל|103581|12 ביוני 1997}}}}, חלק מהקרקע שעליה הוקמה ההתנחלות [[אורנית]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09083610.c18|סוג=ע"א|עותר=דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ|משיב=מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון}}}} והיה מעורב בפרויקט [[רמת קדרון]], יוזמה להקמת [[התנחלות]] כ-6 ק"מ מזרח ל[[בית לחם]], שנתגלתה כ[[הונאה]]{{הערה|{{כותרת ראשית|אריה דיין|החזון המקורקע של רמת-קידרון|1985/08/21|01800}}}}. עינב פעל באמצעות חברה שנרשמה ברשם החברות ב[[רמאללה]], בשם "חברת דווקא בע"מ"{{הערה|{{מעריב|שרגא מקל ואבינועם בר יוסף|איך להצליח בעסקים בלי מאמץ? רשום חברה ביו"ש|1986/11/20|01300}}}}, הסתייע ב[[רחבעם זאבי]] שהיה מפקד פיקוד המרכז{{הערה|{{דבר||אולמרט: "גנדי" איים|1977/08/08|00214}}}}, ואחר כך בסוחר קרקעות מקומי בשם אחמד עודה{{הערה|שם=עודה|{{כותרת ראשית|מיכל סלע|גואל האדמות|1985/12/18|01100}}{{ש}}{{חדשות|זיו קופר|מכר-או לא מכר?|19840514|99}}}}. פרשה נוספת בה היה מעורב, הייתה מכירת קרקעות באזור ה[[כפר א-דיכ]] במרץ 1983, יחד עם שותפו [[יעקב עקנין]], לקבלן [[אברהם גינדי]]. גינדי החל לשווק את הקרקע עוד בטרם קיבל אישור עסקה והוסדר רישום המקרקעין, ואחר כך הואשם בהונאה{{הערה|[https://psakim.com/verdicts/no-cat/בש-7086-נגד-בבית-המשפט-העליון-בירושלים-כב/ ב”ש 70/86 - אברהם גינדי נגד מדינת ישראל, בבית המשפט העליון בירושלים,24 בפברואר 1986]}}.
 
ביולי 1987, היה מעורב בתקרית ירי בעת סיור בשטח העיירה [[עובידייה]], במקום בו הייתה מתוכננת לקום ההתנחלות רמת קדרון. הסיור נועד לבדוק את טענתטענות התושבים על הבעלותלבעלות על הקרקע שכביכול נמכרה לעינב. עינב הגיעההגיע למקום חמוש יחד עם 5 מאבטחים. במהלך ויכוח החלו לירות לעבר תושבי העיירה שנחכושנכחו במקום והרגו אחד מהם{{הערה|[[ענת סרגוסטי]], {{העולם הזה|2600|010787|ענבי באושים|9}}}}.
 
עינב היה מעורב גם בהקמת ההתנחלות [[כפר אורנים]] (במקור גבעת אוהד){{הערה|[https://he.afiklaw.com/caselaw/4013/ ת"א 2088-07-12 Coldrain Investments Inc ואח' נ' קפל ואח']}}. בשנת 1979 הקים חברה בשם "בר-טורא" יחד עם ארבעה שותפים: הקבלן וחבר מרכז חירות [[משה דולגין]]; איש עסקים, מפעילי חירות, [[נחום סלונים]]; [[יהודה מור]] ו[[מנדל מלצקי]], אנשי עסקים יוצאי אצ"ל. החמישה פנו ל[[בנק ישראל]] וביקשו להקים [[חברת קש]] ב[[פנמה]]. האישור להקמת חברות כאלח לא ניתן אז בדרך כלל, משום החשד שינצלו אותן לצורך הברחת [[מטבע חוץ]] או לצורך [[הלבנת הון]]. יוסף סריג, שהיה אז המפקח על מטבע חוץ{{הערה|{{הארץ||נער השליחויות נהפך לקופאי של המדינה|1.914440|1 באוקטובר 2003}}}}, אישר באוקטובר 1979 את הקמת החברה, במטרה "לרשום על שמה בנאמנות קרקע ביהודה ושומרון באותם מיקריםמקרים שבהם אי אפשר לחשוף את המוכרים, בעלי הקרקע"{{הערה|שם=פרשת הקרקעות|{{כותרת ראשית||פרשת הקרקעות החקירה רק החלה|1986/01/15|01601}}}}. כדי להתגבר על הקשיים המשפטיים ברישום הקרקע והקמת היישוב, הם מסרו את ניהולן הרשמי ל[[הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון]] והאדמות הוכרזו [[אדמות מדינה]] והוקצו לשותפים. אחר כך טען הממונה שהקרקעות היו אדמות מדינה מלכתחילה, פרץ סכסוך משפטי ארוך שנים והקמת ההתנחלות התעכבה עד סוף שנות ה-90{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=17069220.Y13|סוג=ע"א|עותר= מוריס ניסן|משיב=הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביו"ש}}}}.
 
בתחילת [[שנות ה-2000]] היה עינב מעורב בפרויקט "מתתיהו מזרח", פרויקט הרחבה של העיר [[מודיעין עילית]]. לטענתו, רכש במקום, יחד עם שותפים זרים, 1,000 דונם תמורת 10 מיליון דולר{{הערה|{{גלובס|אלעזר לוין|שמואל עינב מתכוון להקים עיר חרדית נוספת מצפון למודיעין|743111|19 בנובמבר 2003}}}}, ואחר כך רכש, לטענתו, 300 דונם נוספים{{הערה| {{TheMarker|הארץ|עינב רכש 300 דונם מערבים במודיעין עילית ב-3 מיליון דולר|1.161563|20 באפריל 2003}}}}. יחד עם קרקעות סמוכות תוכננה לקום במקום שכונה של 30,000 תושבים{{הערה|{{גלובס|משה ליכטמן, גור מגידו|איש העסקים המסתורי שמחזיק קרקעות ביו"ש בעשרות מ' ש'|1001041824|3 ביוני 2015}}}}. תושבי הכפר הסמוך [[בלעין]], בעלי חלק מהקרקע, טענו שמעולם לא מכרו קרקעות במקום{{הערה|{{הארץ|עקיבא אלדר|המינהל האזרחי מודה: אושרה בנייה לא-חוקית כדי לקבוע עובדות בשטח|1.1071559|2 בינואר 2006}}}}. בעקבות טענה זו הכריזה מדינת ישראל על חלק מהשטח כאדמת מדינה, וחלקן הופקע לטובת הקמת [[גדר ההפרדה]]{{הערה|[https://bimkom.org/wp-content/uploads/200512_Under_the_Guise_of_Security_Heb.pdf במסווה של ביטחון - הרחבת התנחלויות בחסות מכשול ההפרדה], דצמבר 2005, באתר [[בצלם]]}}. בהמשך מכר עינב את הקרקע לחברות הבנייה חפציבה ו[[דניה סיבוס]] שהחלו בהקמת השכונה עוד בטרם קיבלה אישורי בנייה{{הערה|{{גלובס||חברת דניה סיבוס תבצע פרויקט גרין פארק; היקף ההכנסות הצפוי מהפרויקט הינו כ-230 מיליון דולר|824193|15 באוגוסט 2004}}}}{{הערה|{{הארץ|[[יובל יועז]]|בג"ץ: לא לאכלס את שכונת מתתיהו מזרח שנבנתה על ידי חברת חפציבה לפני הכרעה בעתירות בעניינה|1.1434598|15 באוגוסט 2007}}}}. בפברואר 2007 הלבינה [[מועצת התכנון העליונה]] ב[[המנהל האזרחי|מנהל האזרחי]] את הפרויקט, לאחר שנבנו בו 42 בנייני מגורים ובהם כ-1,500 דירות{{הערה|{{הארץ|עקיבא אלדר|"ההלבנה" הגדולה של ההתנחלויות: הוכשרה מתתיהו מזרח|1.1388890|24 בפברואר 2007}}}}.
 
באוקטובר 2004 תבעו [[משפחת גינדי#משה ויגאל גינדי|האחים משה ויגאל גינדי]] את עינב על סכום של 128 מיליון שקל. לטענתם, הם התקשרו בשנת 1983 בהסכמים עם עינב ועם החברה שבבעלותו, "דקל בנייה ומסחר (קרני שומרון)", בהם רכשו קרקעות במקומות שונים ביהודה ושומרון: כ-600 דונם ב[[גבעת זאב]], כ-400 דונם בכפר [[ג'יוס]], כ-400 דונם ב[[אפרת]], כ-700 דונם ב[[פרח'ה]] וכ-880 דונם ברמת קדרון. אך הוא העביר להם רק חלקים קטנים בלבד מהקרקעות, בעוד הם כבר הצליחו להתקשר בהסכמים למכירת מגרשים בהיקפים של מאות דונמים, עם רוכשים שונים. עקב כך צברו הפסדים כבדים, לאחר שנאלצו לפצות ולהחזיר לרוכשים כספים רבים{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|חברות נדל"ן: למנות בורר בתביעה בסך 128 מ' ש' נגד סוחר הקרקעות שמואל ענב|841905|4 באוקטובר 2004}}}}{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|עיקול זמני עד ל-130 מיליון שקל על נכסי סוחר הקרקעות בשטחים שמואל עינב|842787|10 באוקטובר 2004}}}}. בשנת 2008 תבעו את עינב רוכשי מגרשים ב[[נבי סמואל]]. לטענתם רכשו ממנו באוגוסט 1974 מגרשים במקום, אך במשך 34 השנים שחלפו ממועד חתימת ההסכמים עימם, לא נרשמו הזכויות במקרקעין על שמם{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|תביעה נגד סוחר הקרקעות שמואל ענב: ביצע תרגיל עוקץ בקרקע ליד רמאללה|1000379778|8 בספטמבר 2008}}}}.