קרב הים הצהוב – הבדלי גרסאות

הוסרו 23 בתים ,  לפני 7 חודשים
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
|צד ראשון-אבדות=343 הרוגים ו-101 פצועים
|צד שני-אבדות=226 פצועים והרוגים}}
'''קרב הים הצהוב''' היה [[קרב ימי]] גדול וחשוב ב[[מלחמת רוסיה–יפן]], שהתרחש ב[[הים הצהוב|ים הצהוב]] ב-[[10 באוגוסט]] [[1904]] (באימפריה הרוסית השתמשו בתקופה ההיא ב[[הלוח היוליאני|לוח היוליאני]] לפיו, התרחש הקרב ב-28 ביולי).
 
בקרב זה ניסתה השייטת הרוסית לפרוץ את ההסגר היפני על המעגן ב[[לו'שונקואו|פורט ארתור]] שאוים על ידי סוללות התותחים הכבדים של כוחות היבשה של יפן שהטילו מצור על פורט ארתור. הייתה סכנה שהיפנים ישתלטו על גבעות שולטות ויפגעו באוניות בעזרת תותחיהם. למרות הסכנה הברורה שנשקפה לצי הרוסי, ראשיו היו אדישים לגורלו ומפקד הצי, אדמירל [[וילגלם ויטגפט]], אף הציע לפרק את תותחי אוניותיו ולהעבירם ליבשה כדי לסייע לחיל הרגלים להדוף את ההתקפות היפניות.
 
הרוסים שיצאו לקרב בעקבות הלחץ הכבד של המשנה למלך, [[יבגניי אלכסייב]], איבדו את עשתונותיהם עם המשבר הראשון - הפגז שקטל את ויטגפט קטל יחד עמו את רוח הקרב הרוסית. [[פאבל אוחטומסקי]], שקיבל את הפיקוד אחרי נפילתו של ויטגפט, לא האמין בהצלחת הפריצה עוד בטרם יצאו האוניות מהנמל. נפילתו של ויטגפט הייתה תירוץ נוח עבורו לחזור על עקבותיו ולשוב לנמל. הקרב הסתיים, אמנם, בתיקו טקטי, אך תוצאותיו היו הרסניות לגבי הצי הרוסי - אוניותיהם שבו לנמל וטובעו על ידי ארטילריית המצור היפנית.
 
==רקע==
המלחמה פרצה כחצי שנה לפני הקרב בים הצהוב במתקפת פתע של משחתות יפניות שפגעו במספר ספינות רוסיות במעגן בפורט ארתור. הרוסים מינו את [[סטפאן מקארוב]], אחד הקצינים המבטיחים ביותר בצי, לפקד על [[צי האוקיינוס השקט של רוסיה|צי האוקיינוס השקט]] במקום [[אוסקר סטרק]]. מקרוב הגיע לפורט ארתור בתחילת מרץ, אך נהרג כעבור חודש כשאונייתו עלתה על [[מוקש ימי]]. במקומו מונה וילגלם ויטגפט למפקד הצי.
 
המעגן העיקרי של הצי הרוסי בזירה היה בפורט ארתור. כמו כן, שייטת חזקה נותרה ב[[ולדיבוסטוק|וולדיבוסטוק]]. עם נחיתת היפנים בקרבת פורט ארתור והטלת [[המצור על פורט ארתור|מצור על פורט ארתור]] כשבועיים לפני כן, ב-[[30 ביולי]], המעגן כבר לא היה בטוח לספינות הרוסיות בשל איומי תותחי המצור היפניים שיכלו לפגוע בספינות בעודן עוגנות בנמל. כתוצאה מכך, ביקשו הרוסים להעתיק את מיקום האוניות לוולדיבוסטוק ולחבור לשייטת הסיירות שהייתה מוצבת שם. היפנים ביקשו למנוע את יציאת השייטת הרוסית והטילו [[הסגר ימי]] על פורט ארתור.
 
==כוחות ופיקוד{{הערה|1=נתוני הכוחות לפי [http://www.russojapanesewar.com/index.html אתר החברה לחקר מלחמת רוסיה–יפן]}}==
===הצי הרוסי===
{{הפניה לערך מורחב|הצי הרוסי הקיסרי}}
[[קובץ:Wilgelm Vitgeft.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמירל ויטגפט, מפקד הצי הרוסי]]
הכוחות הרוסיים בקרב זה הורכבו מהשייטת הראשונה של הצי הרוסי הקיסרי, עליה פיקד האדמירל וילגלם ויטגפט. השייטת הרוסית כללה שש [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] מסוג [[פרה-דרדנוט]]: [[צסרביץ']], [[רטוויזן]], [[פובדה (אונייה)|פובדה]], [[פרסבט]], [[סבסטופול (פרה-דרדנוט)|סבסטופול]] ו[[פולטבה (פרה-דרדנוט)|פולטבה]]. על אוניות המערכה הגנו 4 [[סיירת מוגנת|סיירות מוגנות]]: [[אסקולד]], [[דיאנה (סיירת)|דיאנה]], [[נוביק (סיירת)|נוביק]] ו[[פאלאדה (סיירת)|פאלאדה]] ו-14 [[משחתת|משחתות]]. על הצי הרוסי פיקד אדמירל משנה וילגלם ויטגפט בן 57 יליד [[אודסה]]. ויטגפט הועבר לזירת האוקיינוס השקט בשנת 1899 והיה ראש מטהו של המשנה למלך באזור. עם מותו של סטפאן מקארוב, מפקד כוחות הים הרוסיים בזירה, מונה ויטגפט במקומו וקיבל את הפיקוד על הצי הרוסי.
 
הצי הרוסי היה מחולק לשלוש פלגות: פלגת אוניות המערכה, פלגת הסיור שכללה שלוש סיירות ופלגה קלה שכללה את כל המשחתות וסיירת אחת.
 
במשך שלהי יולי ותחילת אוגוסט, בעת שחיילים יפנים סגרו על פורט ארתור ובעוד שפגזים החלו לרדת על העיר, התכתובת בין המשנה למלך [[יבגניי אלכסייב]] (מפקד פורט ארתור) וויטגפט (המחליף של [[סטפאן מקארוב]]) הפכה ליותר ויותר חריפה. אלכסייב העדיף גיחה כדי שספינות מפורט ארתור יוכלו לחבור אל שייטת ולדיבוסטוק וליצור עוצמה חזקה מספיק כדי לקרוא תיגר על היפנים בזירה.
[[קובץ:MIKASA&TOGO.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מיקסה]], אוניית הדגל של הצי היפני]]
[[קובץ:Tōgō Heihachirō.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמירל טוגו, מפקד הצי היפני]]
בתחילת המלחמה היו ליפנים 6 אוניות מערכה חדשות ועוד כמה ישנות שלא ניתן היה להציב יחד עם אוניות המערכה החדשות מפאת פיגורן הטכנולוגי, אך שתיים מהן [[השמדת יאשימה והצוסה|טבעו כשעלו על מוקש]] והצי היפני נותר בנחיתות מספרית רצינית מול השייטת הרוסית (שהיו לה 6 אוניות מערכה בזירה), במיוחד כשלרוסים עמדו אוניות מערכה נוספות שאכן יצאו לאזור מאוחר יותר. אילו השייטת הבלטית הייתה מתחברת עם השייטת שהוצבה באוקיינוס השקט, הרוסים היו זוכים ביתרון מספרי מכריע של 18 אוניות מערכה (חלקן ישנות) ועשרות סיירות מול 4 אוניות מערכה בלבד עם מספר סיירות דומה בצד היפני.
 
גם הצי היפני היה מחולק לפלגות. חלוקה זו הייתה קבועה ולא נקבעה רק לצורך הקרב הספציפי הזה. לפלגה הראשונה שהורכבה מ-4 אוניות מערכה חדשות צירפו היפנים צירפו היפנים 2 סיירות משוריינות כדי להשוות את המספר לזה שהיה בידי הרוסים, אך היה זה פתרון חלקי בלבד. בנוסף לפלגה זו, השתתפו בקרב כתריסר פלגות נוספות, רובן של אוניות קלות.
ויטגפט לא חילק הוראות נוספות והיה למעשה צופה בלתי מעורב במתרחש. עמד לו בשקט ליד המעקה וצפה בקרב כבמופע תיאטרון. הקצינים ביקשו ממנו להיכנס לגשר הפיקוד הממוגן, אך הוא סירב. בשעה חמש פגז יפני בקוטר של 305 פגע במקום שבו עמד האדמירל הרוסי. הוא נהרג במקום. עוצמת הפגיעה הקטלנית של הפגז הכבד הייתה כה כבדה שלא מצאו אפילו את גופתו. גם תת-אדמירל מוסקביץ, ראש מטהו של ויטגפט, נפצע על ידי הפגז הקטלני. איבנוב, מפקדה של צסרביץ', נטל על עצמו את הפיקוד ולא העביר בכוונה תחילה את הידיעות על מות מפקדו לשאר הספינות כדי לא לפגוע במורל המלחים.
 
בשעה 17:45 פגע פגז כבד נוסף בצסרביץ'. הפעם הפגיעה הייתה בגשר הפיקוד. לא עמד לו לגשר השריון העבה. הפגז שבר את מעטה השריון וחדר לתוך החדר. ההרס היה עצום - כמעט כל הקצינים הבכירים של צסרביץ' נהרגו או נפצעו, ההגה נפגע וגם מכשירי בקרת האש יצאו מכלל פעולה. האונייה שאיבדה את ההגה החלה להסתובב במעגל רחב.
 
שצ'נסוביץ', מפקדה של רטוויזן, האונייה השנייה בשדרה הרוסית, שלא היה מודע למצב בספינת הדגל המשיך בעקבותיה בהתאם להוראות שקיבלה כי חשב בטעות שוויטגפט רוצה לבצע תמרון כלשהו. עד שהגיעה פובדה לנקודת הסיבוב, הסתובבה צסרביץ' 180 מעלות והחלה להתקדם לקראת ספינותיה שלה. ללא אות שיציין מה קרה, שאר הספינות לא רק שלא ידעו שאוניית הדגל יצאה מכלל שליטה ושהיא למעשה ללא אדמירל, אלא שהיא למעשה ללא פיקוד כלל. אוניות אחרות ניסו להמשיך בעקבות רטוויזן, אך בגלל איבוד השליטה על צסרביץ' איבדה השדרה הרוסית, שניסתה לשוט אחריה, את המבנה.
 
===החזרה לפורט ארתור===
עם התקרבות החשיכה וגם בגלל התמעטות התחמושת לתותחיו, החליט טוגו שלא להסתכן בקרב לילי עם הצי הרוסי, שמרבית ספינותיו הכבדות נותרו כשירות ללחימה. מיקאסה כבר נפגעה יותר מ-20 פעמים ושלוש ספינות הקרב האחרות שלו גם נפגעו גם כן. במקום זאת, הוא צווה על המשחתות וסירות הטורפדו לצאת בתקיפה לילית על הצי הרוסי בניסיון להטביע את הספינות הרוסיות בהתקפת טורפדו. הרוסים הדפו מתקפה זו עם מעט נפגעים.
 
שעתיים מאוחר יותר חזר חלק הארי של הצי הרוסי לחוף המבטחים של פורט ארתור. צסרביץ' הפגועה ושלוש המשחתות המלוות הפליגו לצינגטאו (כיום [[צ'ינגדאו]]) שהייתה תחת שליטה גרמנית בזמנו. האוניות עוכבו על ידי הגרמנים ונאלצו להישאר בנמל עד סוף המלחמה. הסיירת אסקולד ומשחתת נוספת הפליגו לשאנגחאי ונעצרו על ידי הרשויות הסיניות, בצורה דומה. הסיירת דיאנה ברחה לסייגון, שם נעצרה על ידי הצרפתים. רק הסיירת הקטנה נוביק הפליגה מזרחה סביב איי הבית היפניים בניסיון להגיע לוולדיווסטוק. אולם, ב-20 באוגוסט 1904, סיירות יפניות הדביקוה ואילצוה לעלות ליבשה ב[[סחלין]], שם נהרסה על ידי אנשי צוותה.
 
==תוצאות הקרב==
חזרתה של השייטת לנמל גזרה את דינה. אחת אחרי השנייה טבעו האוניות הרוסיות מפגיעות תותחי המצור היפניים. עד שהגיעה התגבורת מהים הבלטי באביב 1905 לא נותרו ספינות שמישות שניתן היה לתגבר בהן את הכוח הרוסי החדש שהגיע לזירה. במועצת המלחמה שהתכנסה לאחר הקרב מיהרו הרוסים לקבוע שאין סיכוי לפרוץ את המצור ומוטב להם להישאר בנמל. אוחטומסקי חסר המעוף העביר חלק ניכר מתותחי אוניותיו ליבשה כפי שהרוסים ביקשו לעשות עוד לפני ניסיון הפריצה הכושל.
 
בקרב עצמו המלחים הרוסים נלחמו בעוז, אך הנהגתם הכושלת חרצה את גורל הקרב. הספינות היפניות ספגו פגיעות רבות, אך אף פגיעה לא הייתה חמורה דיה כדי להוציא את הספינות מכלל פעולה לזמן רב.
<div style="direction: ltr;">
*Maritime Operations in the Russo-Japanese War, Vol. I, Julian S. Corbett.
</div>
 
==קישורים חיצוניים==
* [https://web.archive.org/web/20041123202953/http://www.cruiserx.narod.ru/28july/j2800.htm דוח ועדת החקירה הרוסית לעניינו של קרב הים הצהוב] {{רוסית}}
* {{בריטניקה}}
* [[נחום סוקולוב|נחום סוקולוב]], [https://sfathayam.wordpress.com/2021/09/08/%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a6%d7%9c-%d7%98%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%95-%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a6%d7%94%d7%95%d7%91-1904/ '''"ממערכות המלחמה בים"'''] (קרב הים אצל טשיפו). "[[הצפירה|הצפירה]]", 21 באוגוסט 1904. בתוך: '''[https://sfathayam.wordpress.com/ שפת הים]''' – ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1788.
 
==הערות שוליים==