כלל הברזל של האוליגרכיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
מ בוט החלפות: \1ייווצר
שורה 21:
==תהליכים להפחתת היכולת של אוליגרכיות להשתלט==
מיכלס טוען, כי קיימים בחברה תהליכי נגד, אותם יש לחזק על מנת לצמצם תהליך זה. מיכלס ממעט לציין מהם המנגנונים הללו. אך ניסיונות חקיקה ברחבי העולם ותהליכים ארגוניים שונים, הראו יכולת לשמר ארגונים יותר דמוקרטיים.
* '''קידום תקשורת מבוזרת ורב-כיוונית''': על ידי קידום [[תקשורת]] ציבורית שאינה נשלטת בידי המנהיגות, ניתן לייצר שיח ציבורי סביב התנהלות ההנהגה, ובכך לבקר אותה לחיוב או לשלילה. אם גם יוקמו מנגנוני סנקציה, יוכל הציבור לכפות את דעתו על המנהיגות. תקשורת שאינה נשלטת על ידי גורמים מרכזיים, כמו ב[[אינטרנט]], עדיפה על תקשורת הנמצאת בשליטה מרכזית, כמו ה[[טלוויזיה]] וה[[רדיו]]. כך יווצרייווצר מצב שבו כל אחד יוכל להביע את דעתו ולבקר את המנהיגות.
* '''חקיקה עוקפת נציגים''': במדינות ב[[ארצות הברית]] וב[[שווייץ]] נהוג לאפשר לציבור להציע [[חוק]]ים. במידה והחוקים הללו מתקבלים בהצבעת רוב, החוקים הללו מחייבים את הנציגים. בצורה כזאת יכול הציבור לאכוף את דעתו על האוליגרכיה, ולמנוע ממנה להיות המחוקקת היחידה.
* '''היכולת להטיל סנקציות על מנהיגות הארגון''': בעמוד 40 בספר (במהדורת ה-PDF שמופיעה למטה), מיכלס כותב שהציבור מוותר על הזכויות שלו בגלל [[אפתיה]]. בעוד הוא נדרש לשלם למנגנון התנועה, כדי לקיים את התנועה, הציבור עצמו נעדר כל יכולת לשלוט בהנהגה שלו, או להטיל עליה סנקציה.