ג'וינט – הבדלי גרסאות

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בסתיו של שנת [[1914]] הבינו יהודי ארה"בארצות הברית שאחיהם ואחיותיהם החיים באירופה בכלל ובמזרחה בפרט, עומדים בפני בעיות קשות מאד. התגובה הראשונה של יהודי ארה"בארצות הברית היתההייתה איסוף תרומות ולשם כך הוקמו ארגונים שונים בהתאם לחלוקה הפוליטית והחברתית שאיפיינהשאפיינה את יהדות ארה"בארצות הברית באותו הזמן: אורתודוכסיםאורתודוקסים, סוציאליסטים, ציונים, רפורמים, עניים (הרוב) עשירים, תושבי מזרח ארה"בארצות הברית (בעיקר ניו יורק) ותושבי אזורים אחרים. ככל שהתברר שהמלחמה מחמירה ובשונה ממלחמות קודמות היא מביאה הרס רב ופגיעה בחייהם של אזרחים, הבינו הפעילים שהיו עסוקים באיסוף התרומות שאין טעם לפעול באופן נפרד, וכך עלה הרעיון ליצור גוף משותף - "JOINT" - שיטפל בשני צידי הפעילות ההומניטרית: איסוף תרומות (בין אם בכסף ובין אם במוצרים וחפצים) והבטחת הגעתן ליעדים באירופה, בעיקר במזרחה, משימה לא פשוטה בלשון המעטה. הצלחת הארגון המשותף והתארכות המלחמה, חידדה את המחלוקת הפנימית בין מרכיביו. המחלוקת היתההייתה בשאלה האם על הארגון המשותף לעסוק רק ב"דגים", כלומר בעזרה בעין (כסף ומוצרים), או שמא עליו להתארגן לקראת שלב השיקום, כלומר שלב "החכה". את הגישה המרחיבה הובילו הציונים למיניהם שנתמכו בדרך כלל על ידי הארגונים האורתודוכסייםהאורתודוקסיים שהיו מזוהים עם יהדות מזרח אירופה, ואילו את הגישה המצמצמת הובילו היהודים הרפורמים שהיו גם בעלי המאה (מתוך כ-38 מליוןמיליון דולר שנאספו וחולקו ע"יעל ידי הג'וינט בשנות המלחמה לפחות 80% הגיעו מכיסיהם של עשירי הקהילה הרפורמית, המפורסם בהם היה ג'ייקוב שיף). מאבק זה הסתיים כצפוי בנצחוןבניצחון בעלי המאה, אך בעלי הגישה המרחיבה פעלו במקביל במאמץ פוליטי כלל-יהודי-אמריקני, שהתמקד ברעיון להקים גוף ייצוגי כלל-יהודי שלא יתחשב רק בבעלי המאה אלא יהפוך את הציבור היהודי-אמריקני כולו - באמצעות נציגים, כנהוג בארה"בבארצות הברית הדמוקרטית - לבעל דעה. הקונגרס היהודי-אמריקני אכן הצליח להתארגן והוא התכנס בסוף המלחמה וקיבל החלטות ברוח המגמה 'המרחיבה': לתבוע בסוף המלחמה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ולשמור על זכויות המיעוט של הלאום היהודי בארצות מזרח אירופה.