מאזן חומצה ובסיס – הבדלי גרסאות

'''מערכת הבופר''' - כדי להתנגד לשינויים חמורים בחומציות שבגוף, ובייחוד מהצטברות יוני מימן בגוף (בתצורת יוני [[הידרוניום]]), יש צורך בתמיסת [[בופר]] - בדרך כלל תערובת של [[אניון|אניונים]] בחומציות נמוכה, יחד עם המלחים שלהם (-xCOO יחד עם xCOOH), לדוגמה: תמיסה המכילה [[חומצה אצטית]] ('''CH₃COOH''') ויוני אצטט ('''^-CH₃COO'''). ב[[נוזל חוץ תאי]] של הגוף, הבופר העיקרי הוא תערובת של [[חומצה פחמתית]] H2CO3 יחד עם [[ביקרבונט]] ^-HCO3 שממתנת באופן משמעותי את שינוי ה-PH עם תוספת יוני מימן, ורק בכמות גדולה ביותר של יוני מימן יווצרייווצר שינוי ב-PH. אולם, כאשר קיים מחסור בביקרבונט, הגוף עלול לעבור למצב של [[חמצת]] (אצידוזיס). דרכים נוספות שבהן ניתן לנטרל את יוני המימן בגוף, שלא על ידי ביקרבונט, הן הכנסת המימן לתאים (תהליך שלוקח זמן רב יותר ומתבצע על ידי חלבונים שונים כמו [[המוגלובין]] או חומצות אורגניות), נשימת יתר (היפרוונטילציה), שחרור מלחי עצם ועוד.

במצב נורמלי הפרש זה שווה ל-15mEq/L. כשיש אצידוזיס מטבולי, יחד עם anion gap גבוה, זה יכול להצביע על מחלות שונות כגון אי ספיקת כליות, הצטברות של חומצות אקסוגניות וכו', בעוד שכאשר ה-anion gap ברמה רגילה, חושדים במחלות אחרות (למשל, מחלות מסוג RTA וכו' שיפורטו בהמשך). מצבים קלאסיים בהם גדל ה-anion gap הם מצבים בהם נוספת חומצה אחרת לגוף - למשל, חומצה לקטית, כאשר הביקרבונט ינטרל את המימן ויווצרוייווצר אניון לקטט אשר מגדיל את ה-anion gap.