דיני חיובים – הבדלי גרסאות

נוספו 2 בתים ,  לפני 10 חודשים
מ
בוט החלפות: \1ייווצר
מ (בוט החלפות: \1ייווצר)
לעיתים קרובות, כל אחד מהצדדים הוא גם נושה וגם חייב: כל צד נושה בחברו את חלקו של האחר בחיוב וחייב לו את חיובו-שלו. לדוגמה, עם כריתת חוזה למכירת חפץ, המוכר נושה את התשלום מהרוכש ואילו הרוכש נושה את החפץ עצמו מהמוכר. חיובים יכולים להיות לא-מוניטריים (נעדרי יסוד [[כסף (אמצעי תשלום)|כספי]]), לדוגמה, כאשר הנושה זכאי לדרוש מהחייב שיעשה דבר או שיחדל מעשייתו. קיימות אבחנות רבות נוספות בין חיובים שונים; כך, בין היתר, חיוב יכול להיות מובטח על ידי [[משכון]]. במצב זה, עומדת לנושה זכות קניינית הקשורה וכרוכה עם זכותו האובליגטורית.
 
כדי שיווצרשייווצר חיוב בעל תוקף משפטי, צריכים להתקיים תנאים ההופכים אותו לכזה. כך, למשל, הסכם שבכבוד{{הערה|[[גבריאלה שלו]] "[http://www.nevo.co.il/books/כתבי%20עת/כתבי%20עת/משפטים/כרך%20לב/mishpatim-32-1-003.pdf הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)]" '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' לב 3 (2002).}} אינו חוזה ולפיכך אינו מקים חיוב. לפי התפיסה המקובלת ב[[המשפט הקונטיננטלי|משפט הקונטיננטלי]], לכל חיוב יש ארבעה יסודות (the elements of obligation):
#הנושה;
#החייב;