המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה – הבדלי גרסאות

'''המלחמה האנגלו-בורמזית השניה''' פרצה ב-[[5 באפריל]] [[1852]] והסתיימה ב-[[20 בינואר]] [[1853]]. המלחמה התחוללה בדרום [[בורמה]] ובסיומה סיפחו הבריטים שטחים נרחבים באזור זה. במהלך המלחמה לא נערכו קרבות חיל רגלים ולכן מספר הנפגעים היה נמוך מאוד.

בהמשך להכרזת המלחמה יצא למברט בראש צי בריטי לכוון חופי בורמה וב-[[5 באפריל]] [[1852]] תקף וכבש את נמל מארטאבאן {{אנ|Martaban}} (כ-200 ק"מ ממזרח ליאנגון). משם המשיך הצי במעלה נהר יאנגון וב-[[12 באפריל]] כבש את [[יאנגון]] כשיומיים אחר כך נכבשה פגודת השמש {{אנ|Shwedagon Pagoda}}. במהלך הימים הבאים המשיכו הבריטים להרחיב את שליטתם בחלקה התחתון של בורמה כשהם כובשים ערים מרכזיות כמו באסאין {{אנ|Pathein}} (שממערב ליאנגון) ובאגו {{אנ|Bago, Myanmar}} (שמצפון מזרח ליאנגון).

עם תחילת עונת הגשמים נעצר תהליךנעצרה ההתקדמות הצבאיהצבאית. בדיונים שנערכו הן על ידי הדירקטוריון של [[חברת הודו המזרחית הבריטית]] והן על ידי ממשלת בריטניה הוחלט לספח את האזורים שנכבשו ונדונו החלופות להמשך המערכה.

ביולי-אוגוסט 1852 ביקר במקום [[המושל הכללי של הודו]] הלורד דלהאוזי {{אנ|James Broun-Ramsay, 1st Marquess of Dalhousie}} שהגיע למסקנה שהחלופה של כיבוש בירת בורמה אווה {{אנ|Inwa}} משמעותו סיפוח כולל של בורמה דבר שאינו מעשי מבחינה צבריתצבאית וכלכלית. דלהאוזי אימץ, למעשה, את החלטת ממשלת בריטניה והורה למפקד חיל המשלוח הבריטי בבורמה, [[מייג'ור גנרל]] הנרי גודווין {{אנ|Henry Godwin (Army officer)}}, להשלים את כיבוש דרום בורמה. תהליך זה הושלם בינואר [[1853]].