כפר תבור – הבדלי גרסאות

נוספו 1,050 בתים ,  לפני 8 חודשים
מ
←‏היסטוריה: הגהה, ניסוח, קישורים פנימיים
(זכר לנקבה)
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ (←‏היסטוריה: הגהה, ניסוח, קישורים פנימיים)
=== השנים הראשונות ===
[[קובץ:כפר תבור - אנשים מהמושבה.-JNF028042.jpeg|ממוזער|אנשים מהמושבה. צלם : יוסף שוייג, 6 בדצמבר 1928]]
ה[[מושבה]] כפר תבור נוסדה ב-[[25 באוקטובר]] [[1901]], [[י"ב בחשוון]] [[תרס"ב]], על ידי קבוצה של בני הדור השני מ[[העלייה הראשונה]]. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות [[זכרון יעקב]], [[מטולה]], [[ראש פינה]] ו[[שפיה]]. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "'''מֶסְחָה'''" כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של [[המאה ה-19]],{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35}} שבו התגוררו בעבר [[אריסים]] ערבים שהובאו מסוריהמ[[סוריה]] על ידי [[אפנדים]] לעבד עבורם את הקרקע. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של [[מנחם אוסישקין]]. בעת ביקורו במושבה, בשנת [[1903]], במסגרת סיורו השני בארץ ישראל, התפלא אוסישקין על כך שלמושבה אין עדיין שם עברי. הוא הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר [[הר תבור]], שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר ב[[עיר]] הגדולה [[דיסלדורף]] שב[[גרמניה]], אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" ב[[גרמנית]] "Dorf".
 
בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת [[יק"א]]. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפיה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] והגאולוגיוה[[גאולוגיה של ישראל|גאולוגי]] גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך, שתלו התושבים [[נטיעות]] המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר כרמים, [[כרם|כרמי]] [[שקד מצוי|שקד]]ים, כרם [[זית]]ים וכרם ו[[גפן|גפנים]].
 
[[יוסף ויתקין]], מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903, פרסם בשנת [[1905]] את, "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציוןול[[ארץ ישראל|ציון]]", שנשא עליו את ה[[מוטו|סיסמה]] "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולהב[[גלות|גולה]], קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: [[רעב]], [[מחלה|מחלות ומחסור]]. קול קורא זה היה בין הגורמים ל[[העלייה השנייה|עלייה השנייה]].
 
בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגנבותהגניבות החקלאיות מצד השבט [[בדואים|הבדואי]] ששכן בסמוך, [[ערב א-צביח]]. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגנבותהגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של [[ועידה]] של ראשי ארגון המגן החשאי [[בר גיורא (ארגון)|בר-גיורא]] בפסחב[[פסח]] [[1909]], בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר [[אלכסנדר זייד]], [[ישראל שוחט]], [[יצחק בן-צבי]], [[ישראל גלעדי]], [[יחזקאל ניסנוב]], [[יחזקאל חנקין]], [[מנדל פורטוגלי]] ו[[צבי בקר]]. המשתתפים החליטו שהגיעה השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "[[השומר]]" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום ערבים מקומיים אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.
 
===שנות הארבעים עד השישים===
במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל [[משפחה גרעינית]] ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 [[דונם]] ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה [[רפת]] ומתבןו[[מתבן]]. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה [[משק עזר]], אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית ב[[ירקות]] וב[[פרי|פירות]]. המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים והיישוב הוכר כ[[מועצה מקומית]] ב־1949.
 
המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים, והיישוב הוכר כ[[מועצה מקומית]] ב־1949.
ב[[שנות ה-50]] הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייה לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מ[[כורדיסטן]] ומיעוטם באו מ[[מרוקו]], [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ו[[שוודיה]]. בני כפר תבור הקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של [[דוד גולדמן]] (כיהן בין 1954 לבין 1967, אחרי כהונתו של דוד יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש [[עפולה]]-[[טבריה]] שטח אדמה בבעלות [[מינהל מקרקעי ישראל]]. המינהל יעד לעולים בתים דו משפחתיים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל מול משרד השיכון בבתי העולים כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת. ובסיוע [[משרד השיכון]] הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו ובחרו להישאר תושבי המושבה.
 
ב[[שנות ה-50]], הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייהה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברהה[[מעברה]] אשר הוקמה בין כפר תבור לכדוריל[[כדורי (מרכז אזורי)|כדורי]]. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מ[[כורדיסטן]] ומיעוטם באו מ[[מרוקו]], [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ו[[שוודיה]]. בני כפר תבור הקצוהיקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהםמ[[נחלה חקלאית|נחלותיהם]] וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של [[דוד גולדמן]] (כיהן בין 1954 לבין [[1967 בישראל|1967]], אחרי כהונתו של דוד יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש [[עפולה]]-[[טבריה]] שטח אדמה בבעלות [[מינהל מקרקעי ישראל]]. המינהל יעד לעולים בתים [[דו-משפחתי|דו משפחתייםמשפחתי]]<nowiki/>ים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל בבתי העולים מול [[משרד השיכון בבתי העולים]], כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת., ובסיוע [[משרד השיכון]] הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 [[דונם]], כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו, ובחרו להישאר תושבי המושבה.
שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת [[1966 בישראל|1966]], עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.
 
שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשתל[[הרשות הממשלתית למים ולביוב|רשת הארצית לאספקת מים]] שוטפת רק בשנת [[1966 בישראל|1966]], עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשתל[[רשת חשמל|רשת החשמל]] התקינה רק בשנותב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]]. תדירות [[תחבורה ציבורית|התחבורה הציבורית]] הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.
 
=== החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ===
[[קובץ:כיכר הברון כפר תבור 1.4.2016.jpg|ממוזער]]
מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית [[שנות השבעים של המאה ה-20]], חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודהב[[עבודה סמינריונית]] שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיהל[[גאוגרפיה]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בשנת [[1970]].
בשנים 1967 עד [[1971 בישראל|1971]], כיהן כראש מועצת כפר תבור מרדכי סויסה, שדאג לחיבור חשמל לשכונה החדשה של העולים החדשים.
כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר [[מיכה גולדמן]].
 
על בסיס תוכניות פיתוח, שהחל לגבש קודמו בתפקיד [[מקס אופיר]], החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את [[משרד השיכון]], והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, [[יגאל אלון]]. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפניםה[[גפן היין|גפנים]]". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, הרימוניםה[[רימון מצוי|רימונים]], התאניםה[[תאנה|תאנים]], החרוביםה[[חרוב והשזיפיםמצוי|חרובים]] וה[[שזיף|שזיפים]].
 
גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה [[אזור תעשייה]] ועסקים מקומי, וחברה ל[[רשות מקומית|רשויות המקומיות]] בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "[[אזור התעשייה אלון תבור|אלון תבור]]", השוכן בין כפר תבור ל[[עפולה]]. מיכה גולדמן נענה ליוזמת [[משרד החינוך]] והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים [[מחוננות|מחוננים]]. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות [[תעסוקה]]. המועצה המקומית עודדה גם יזמים[[יזם|יזמ]]<nowiki/>ים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם [[מרכז מסחרי]] (עם [[סופרמרקט]]), סוכנות [[דואר ישראל|דואר]] וסניף של [[בנק הפועלים]]. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי[[תיירות]]<nowiki/>י ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.
 
תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם [[מתנ"ס]], על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ו[[בית קולנוע]], חדרי פעילות ועוד. הוקמו [[ברכת שחייה|בריכת שחייה]] ציבורית, [[אולם ספורט]] גדול ותקני על שם השר [[אברהם עופר]], [[מגרש כדורגל]] ולידו [[מגרש טניס|מגרשי טניס]] תקניים, בית נוער עבור תנועת "[[בני המושבים]]", [[ספרייה ציבורית]], ובתים ל[[קופת חולים כללית]] ול[[קופת חולים מאוחדת]].
 
המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינוןה[[גינון]] והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ{{מקור}}. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי [[מקצוע חופשי|מקצועות חופשיים]]. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) מוציאים עד היום מוציאים את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם ב[[גלובליזציה|התפתחויות בשוק העולמי]] ולא רק בשוק המקומי.
 
[[קובץ:biriyatavor.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מגדל המים המשוחזר]]
עם מינויו של גולדמן כסגן שר בממשלתב[[ממשלת ישראל]], בשנת [[1992 בישראל|1992]], הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "[[אשטרום]]". במהלך כהונתנו של דולה (1992 - [[2018 בישראל|2018]]) גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים למעל 4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף, שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "[[שקמה|שקמים]]", "ערמונים[[ערמון|ערמונ]]<nowiki/>ים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של [[מבנה ציבור|מבני ציבור]], ביניהם בניית [[בית ספר יסודי]] חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה ב[[בית הספר החקלאי כדורי]] הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות למעונותל[[מעון יום|מעונות יום]], [[גן ילדים|גני טרום-חובה]] ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל, ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל. במהלך תקופה זו שמרה המושבה על הפיתוח האסתטיה[[אסתטיקה|אסתטי]] של הכפר. מזה 16 שנה ברציפות זוכה המועצה בפרס [[משרד הפנים]] על ניהול תקין.
 
בשנת [[2004 בישראל|2004]], בוצע שחזור של [[מגדל מים|מגדל המים]] ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר [[העלייה לביריה]], במרץב[[מרץ]] 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".
 
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה. במרכזה, נבנה מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 [[מטר רבוע]] וכן [[קאנטרי קלאב]] לשירות תושבי המקום בשכונה החדשה "כרמי בנימין" הנבנית בצפון היישוב, שיפוץ בניין קופ"ח כללית, הקמת בניין מועצה חדש, הקמת ארבעה גני ילדים חדשים, הרחבת בית הספר היסודי ביישוב, הקמת מגרשי ספורט חדשים מקורים ומבני ציבור נוספים. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.
 
באחדב[[אחד באפריל]] [[2016 בישראל|2016]], נחנכה כיכר הברון בשכונת "כרמי בנימין" בשדרות רוטשילד, הרחוב המרכזי של השכונה, בכיכר נבנה מעמד יצוק [[בטון]] ועליו [[פסל (יצירה)|פסל]] בעיצוב וביצוע של הפסל [[אסף ליפשיץ]], שמציין את ביקור הברון [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד]] ורעייתו עדה, בשנת [[1914]], בכפר תבור. הפסל מעוצב מכרכרהמ[[כרכרה]] הרתומה לשני סוסים[[סוס הבית|סוס]]<nowiki/>ים, בה יושבים הברון ורעייתו.
 
באוקטוברב[[אוקטובר]] [[2018 בישראל|2018]], נבחר [[עודד הלפרין]] לראש המועצה המקומית כפר תבור.
 
במושבה קיים אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון וכן מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק. כמו כן, פועל בשטח המושבה מרכז "[[יקב תבור|יקב התבור]]" ובו [[יקב]] גדול עם [[מרכז מבקרים]], [[מסעדה]] ו"[[מוזיאון המרציפן]]", המציג את תהליך יצירתו של ה[[מרציפן]], מפרי עץ ה[[שקד מצוי|שקד]] עד המוצר המוגמר. סמוך לבניין המועצה ולספריית היישוב, שוכן [[בית קפה|בית הקפה]] "קפדרציה" מזה שש שנים.
 
[[מוזיאון המושבה כפר תבור]], מוזיאון שני בשטח הכפר, מגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.
1,643

עריכות