סיברי פורד – הבדלי גרסאות

מסע הבחירות של הוויגים באוהיו ספג מבוכה כאשר ביוני, הציגה המפלגה את מועמדותו לנשיאות של [[זאכרי טיילור]], איש הדרום שבבעלותו היו עבדים. באותה עת קרא [[סלמון צ'ייס]] לכינוס ועידת מפלגת הארץ החופשית (Free Soil Party). לפרישתם של חברי מפלגה זו מהמפלגה הוויגית הייתה השפעה הרת אסון על המצביעים מתנגדי העבדות במערב, שזה מכבר היה מעוז בלתי חדיר של הוויגים. פורד חרד נואשות לשמור על אחדות מפלגתו, והחליט שדרך הפעולה הטובה ביותר תהיה להתעלם ממועמדותו של טיילור. צעד זה חשף אותו באופן טבעי ללעג הדמוקרטים, אך בסופו של דבר נבחר פורד כמושל וטיילור נוצח באוהיו. במהלך מסע הבחירות דחק פורד בביטול החוקים שנגעו ל[[אפרו-אמריקאים]].{{הערה|שם=אוהיו}}

הבחירות הללו היו הצמודות ביותר בהיסטוריה של אוהיו, והיחידות שהוכרעו בסופו של דבר על ידי בית המחוקקים. האספה הכללית שנבחרה באותה שנה הייתה מפולגת בין הוויגים לבין הדמוקרטים, כשחברי סיעת הארץ החופשית היוו את לשון המאזניים. האספה התכנסה ב-[[4 בדצמבר]] וישיבותיה היו הסוערות ביותר שהתקיימו אי פעם. פורד היה אמור להישבע אמונים כמושל באותו חודש, אך טקס ההשבעה נדחה בשישה שבועות בשעה שבית המחוקקים נאבק כדי להתארגן. בסופו של דבר, ולאחר בחינה ממושכת של תוצאות הבחירות, קיבלה האספה ב-[[22 בינואר]] [[1849]] החלטה שפורד קיבל 148,756 קולות, מול 148,445 הקולות של ולר, הפרש של 311 קולות בלבד. כשהוא נסער מהאופי האלים של ישיבות בית המחוקקים, דיבר פורד נרגשות בנאום ההשבעה שלו על שמירת האיחוד ועל ההשלכות הגורליות שעלולות להגרם כתוצאה מפילוגו. במצב זה שבית המחוקקים היה כה מפולג, לא ניתן היה להגיע להשגים רבים. עם זאת, החוקים שהפלו את השחורים בוטלו. סוגיית ועידת החוקה הועברה לציבור הבוחרים, ואושרה על ידו בבחירות שהתקיימו בסתיו [[1849]]. האספה הכללית חוקקה את החוק הנדרש, וועידת החוקה התכנסה בבית הנבחרים ב-[[6 במאי]] [[1850]]. החוקה שהתקבלה בוועידה זו משמשת עד היום כבסיס לחוקי אוהיו. {{הערה|שם=אוהיו}}