קרקלה – הבדלי גרסאות

המאמץ להשקיט את מצרים הסיט את קרקלה ממטרתו המקורית והוא חזר לאנטיוכיה בסוף שנת 215 במועד מאוחר מידי ליציאה למלחמה. במקביל התחוללה באימפריה הפרתית מהפכת חצר ועל כס המלוכה עלה [[ארטבנוס הרביעי]] שהעדיף להיכנס למשא ומתן עם קרקלה מאשר לעימות ישיר. בתגובה הציע קרקלה לשאת את בתו של הפרתי לאישה ועל ידי כך ליצור ברית בין שתי האימפריות. השערה אחת למהלך הלא-צפוי היא שהפיתוי להגשים את החלום של אימפריית ענק כדוגמת האימפריה קצרת הימים של אלכסנדר מוקדון שנמתחה מהמערב למזרח היא הסיבה להצעה של קרקלה <ref> משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 עמוד 681 </ref> השערה אחרת מייחסת לקרקלה מהלך מתוכנן תוך ניצול הלחץ והכאוס באימפריה הפרתית, דחיית הצעתו של קרקלה שהייתה הלכה למעשה שלטון רומי על פרתיה - על פי תיאוריה זו כהכנה ועילה לפלישה של הצבא הרומאי אל תוך השטחים הפרתיים, <ref> The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 19 </ref> בקיץ 216, לאחר שהפרתים לא נתנו תשובה לדרישותיו של קרקלה יצא האוגוסטוס הצעיר הצבא הרומאי אל שטחי הגבול בין האימפריות, עבר את נהר החידקל אבל לא הצליח לכפות עימות על הפרתים. קרקלה הסתפק במהלכים סמליים של חילול קברי מלכים משושלות עבר פרסיות, זריעת הרס, שוד וביזה ככל הניתן ואז הכריז על ניצחון חד-צדדי וזכה תוארי כבוד של מנצח מאת הסנאט. משבא על סיפוקו ומשהתברר לקרקלה כי הפרתים החליטו לשנות את האסטרטגיה ומתכוננים בצבא גדול לפגוש את פני הרומאים הוא נסוג אל אדסה וחנה שם במהלך החורף בהכנות למסע מחלמה גדול ומכריע שתוכנן לאביב של שנת 217. <ref> משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 עמוד 680 </ref>