ויקיפדיה

קרקלה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
החלפות (, הייתה , אירוע, להיכנס , אויב, סינתז, אימפריה הרומית), תיקון כיווניות להערת שוליים
שורה 19:
 
בשנות ה-80 המוקדמת של [[המאה ה-2]], נפגשו הוריו לעתיד של קרקלה כאשר ספטימיוס סוורוס פיקד על לגיון שהוצב בסוריה. הוא היה נשוי ל פאקיה מרקיאנה, מאוחר יותר באותו עשור, זמן לא רב לאחר מותה, סידר סוורוס עם משפחתה של יוליה, שתשלח אל [[גאליה]], שם כיהן כמושל פרובינקיה. נראה כי הם נישאו בשנת 187. שנה לאחר לידתו של קרקלה, בשנת 189 נולד בנם השני גטה.
ספר ה[[היסטוריה אוגוסטה]] וספרי היסטוריה רומאית מתקופת [[המאה הרביעית]] מעלים כעובדה ברורה שקרקלה היה למעשה בנו של סוורוס מאשתו הראשונה פאקיה מרקיאנה{{הערה|1=Barbara Levick Julia Domna: Syrian Empress Routledge, 2007 page 32|כיוון=שמאל}} המקורות המאוחרים מרחיקים לכת וטוענים כי למעשה, לאחר רציחתו של גטה, קרקלה נשא את יוליה דומנה לאשה.{{הערה|1=Davenport, C. (2017). The sexual habits of Caracalla: rumour, gossip, and historiography. Histos: The On-line Journal of Ancient Historiography, 11, 75-100.
|כיוון=שמאל}} הגרסה השערורייתית ככל הנראה מבוססת מתחילה על כתבי ההיסטוריונים הרומאיים בני התקופה, [[קסיוס דיו]] ו[[הרודיאנוס]] שנימת כתיבתם עוינת במופגן את קרקלה. על פי כתבי קסיוס דיו בעת שקרקלה הוכתר כקיסר יחיד, לאחר רצח גטה והשלמת תהליך מחיקתו מספרי ההיסטוריה הוא יצא למסע בשנת 212 שהוביל אותו בין היתר אל העיר [[אלכסנדריה העתיקה]] שם הוא נתקבל בעוינות על ידי האוכלוסייה המקומית. על פי הרודיאנוס, תושבי אלכסנדריה לא היססו לכנות בפומבי את יוליה דומאנה [[יוקסטה]], שמה של אשתו ואמו של [[אדיפוס המלך]] היווני האגדתי ברמז עבה על מערכת יחסים מינית בין יוליה דומנה לקרקלה.{{הערה|1= Robert J. Penella Caracalla and His Mother in the "Historia Augusta" Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 29, H. 3 (3rd Qtr., 1980), pp. 382-384|כיוון=שמאל}}
 
שורה 73:
220-222</ref>
 
קרקלה התחיל את מהלכיו ההתקפיים דווקא כנגד מדינות החסות הרומאיות שבסמוך לפרובינציות המזרחיות על מנת להבטיח את נאמנותם ואת עורפו של הצבא הרומאי בעת המלחמה באויב העיקרי. הוא זימן אליו את מלכי [[אוסרואנה]] ו[[ארמניה]] לכאורה כבני ברית אך הם נעצרו מיד ולגיונות רומאיים נשלחו על מנת להשתלט על ערי הבירה ומבצרי-מפתח. נסיכות אוסרואנה ובירתה [[אורפה|אדסה]] נפלו ללא מאמץ של ממש לידי הרומאים וקיבלו מעמד של קולוניה רומאית, שמרמז על כוונתו העתידית של קרקלה לישב בה חיילים משוחריים לאחר הניצחון על הפרתים. הכוחות הרומאיים שנכנסו אל תוך ארמניה תחת פיקודו של עבד משוחרר ושחקן מצטיין בשם תיאוקריטוס, מחביביו של קרקלה נכשל בכיבוש ארמניה, נחל מפלה מבישה מול הצבא המקומי ונאלץ לסגת, פרטי אירועים אלו מתוארים באופן קטוע וחלקי בכתבי קסיוס דיו ולא ניתן לקבוע את האירועים שהובילו לכשלונות אלו. {{הערה|שם=The Cambridge Ancient History Volume 12 page 19| The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 19 |כיוון=שמאל}}
 
האימפריה הפרתית בראשות [[וולוגסס החמישי]] התמודדה במקביל עם תהליכים פנימיים של התפוררות השלטון המרכזי מאבקי כוח וירושה בשושלת השולטת ומרידות של מורדים מתוך האימפריה. לאור זאת העדיפו הפרתים לנקוט במדיניות של הכלה כלפי התוקפנות הרומאית מבלי להיכנס לעימות ישיר או קרב מכריע. קרקלה מצידו הפנה את מירב האנרגיה שלו כנגד מטרות קלות יותר ואת תיסכוליו כנגד האזרחים של הפרובינציות. התנהגותו הלא-צפויה וחסרת שיקול הדעת הביאה להתפרצות של מרידה של ממש במצריים, תהליכים ארוכי-ימים שנוצרו מלחצים כלכליים שעיקרם הגירה של איכרי תוך הערים, הכבדת עול המיסים שהדגיש את ההתנגדות ארוכת השנים של המקומיים לשלטון המרכזי החמיר עם דילול מצבת כוח האדם של הצבא הרומאי בפרובינציה שנוצר עם העברת לגיון ממצרים אל אזור הדנובה וקרקלה הפנה את תשומת ליבו אל עבר [[אלכסנדריה]] שלפי הבנתו הייתה מרכז המרד ומרכז של התנגדות שכוונה אישית כנגדו. כניסתו של קרקלה והחצר המלכותית אל אלכסנדריה לא זכתה לרושם המקווה וקרקלה ומשפחתו זכו לקבלת פנים של עלבונות אישיים, לעג והפגנות שהוציאו את קרקלה את הרע ביותר. הוא שילח את חיילי הלגיונות באזרחי העיר בסדרת מעשי טבח חסרי- מעצורים ערך משפטי ראווה ונקט בכל צעדי הדיכוי שעמדו לרשותו. חומות וביצורים נבנו בתוך העיר על מנת לאפשר שליטה בכל עת. <ref>Ilkka Syvänne Caracalla: A Military Biography Pen & Sword Military, 2017
223-225</ref> קרקלה שלא זכה לאהדת ההיסטוריונים הרומאיים מתואר כעריץ מטורף שעיקר תשומת ליבו נמצאת בעולם מנותק של מציאות מקבילה בו הוא מתחפש למצביא אך עוסק בהסדרת חשבונות קטנוניים מול אוייביםאויבים מדומים או איומים מדומיינים, מחקרים מודרניים שיוצאים מנקודת גישה מאוזנת יותר מתארים תמונה מורכבת של אירועים שיש לשקול את מהותם על רקע היחסים בין השלטון המרכזי הרומאי והפרובינציות, מערכת של מאבקי כוח שהתחדדו במהלך תקופת שלטון [[השושלת הסוורית]]. מחקרים מודרניים מחזקים את הנרטיב של המהומות והעימותים האלימים שהתרחשו באלכסנדריה בעת ביקורו של קרקלה, וניתוח של כתובת שנתגלתה בחפירות ב {{אנג|Albano Laziale}} הכוללת הקדשה לאלים של [[קנטוריון]] מ[[הלגיון השני פרתיקה]] כתודה על הצלתו וחזרתו הביתה לאחר שעמד מול סכנה לחייו בעת המהומות באלכסנדריה. הביוגרף המודרני של קרקלה, במחקר מקיף המתמקד בקיסר כמפקד צבאות מעלה סברה כי אספסוף מתושבי אלכסנדריה התקיף את הקיסר ואת פמלייתו בעת הכניסה לעיר, ייתכן בעת שקרקלה ובני פמלייתו היו בעיצומו של פולחן דתי, עימות שהביא למלחמת האזרחים מול הצבא הרומאי בתוך העיר.
<ref>[https://journal.fi/arctos/article/download/86754/45502/ CHRISTER BRUUN Pericula Alexandrina: The Adventures of a Recently Discovered Centurion of the legio II Parthica ARCTOS ACTA PHILOLOGICA FENNICA VOL. XXIX 1995 ]</ref>
 
ארועיאירועי הטבח והביזה שהותירו את אלכסנדריה בחורבן גרמו לנזקים קשים לכלכלת האימפריה הרומאיתהרומית, אלכסנדריה היתההייתה מרכז מסחרי בעל חשיבות מרכזית באגן המזרחי של הים התיכון, נקודה לייצוא של חיטה ומזון ממצרים לרומא. אחת ההשערו שמעלה הביוגרף הצבאי המודרני של קרקלה למעשים הקיצוניים הם הרצון להפחיד ולהשקיט מתנגדים וקולות ביקורת במרכזי הפרובינציות ברחבי האימפריה, איסוף שלל ורכוש למימון קצר-מועד וקצר רואי של המערכה הפרתית שנמשכה מעבר למצופה ולרצוי. {{הערה|1= Ilkka Syvänne Caracalla: A Military Biography Pen & Sword Military, 2017 227 |כיוון=שמאל}}
 
המאמץ להשקיט את מצרים הסיט את קרקלה ממטרתו המקורית והוא חזר לאנטיוכיה בסוף שנת 215 במועד מאוחר מידי ליציאה למלחמה. במקביל התחוללה באימפריה הפרתית מהפכת חצר ועל כס המלוכה עלה [[ארטבנוס הרביעי]] שהעדיף להיכנס למשא ומתן עם קרקלה מאשר לעימות ישיר. בתגובה הציע קרקלה לשאת את בתו של הפרתי לאישה ועל ידי כך ליצור ברית בין שתי האימפריות. השערה אחת למהלך הלא-צפוי היא שהפיתוי להגשים את החלום של אימפריית ענק כדוגמת האימפריה קצרת הימים של אלכסנדר מוקדון שנמתחה מהמערב למזרח היא הסיבה להצעה של קרקלה <ref> משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 עמוד 681 </ref> השערה אחרת מייחסת לקרקלה מהלך מתוכנן תוך ניצול הלחץ והכאוס באימפריה הפרתית, דחיית הצעתו של קרקלה שהייתה הלכה למעשה שלטון רומי על פרתיה - על פי תיאוריה זו כהכנה ועילה לפלישה של הצבא הרומאי אל תוך השטחים הפרתיים, {{הערה|שם=The Cambridge Ancient History Volume 12 page 19|כיוון=שמאל}} בקיץ 216, לאחר שהפרתים לא נתנו תשובה לדרישותיו של קרקלה יצא האוגוסטוס הצעיר הצבא הרומאי אל שטחי הגבול בין האימפריות, עבר את נהר החידקל אבל לא הצליח לכפות עימות על הפרתים. קרקלה הסתפק במהלכים סמליים של חילול קברי מלכים משושלות עבר פרסיות, זריעת הרס, שוד וביזה ככל הניתן ואז הכריז על ניצחון חד-צדדי וזכה תוארי כבוד של מנצח מאת הסנאט. משבא על סיפוקו ומשהתברר לקרקלה כי הפרתים החליטו לשנות את האסטרטגיה ומתכוננים בצבא גדול לפגוש את פני הרומאים הוא נסוג אל אדסה וחנה שם במהלך החורף בהכנות למסע מחלמה גדול ומכריע שתוכנן לאביב של שנת 217. <ref> משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 עמוד 680 </ref>
 
הרודיאנוס מוסר גרסה שונה לאירועים, על פי גרסה זו הפרתים הסכימו לדרישתו של קרקלה לאיחוד בין משפחות המלוכה וערכו קבלת פנים מפוארת לאוגוסטוס, לפמלייה המלכותית ולצבא. עם זאת קרקלה הפך את היוצרות ובמהלך קבלת הפנים בעת החגיגות לגיונות רומאיים שהוכנו מראש במארב התנפלו על הפרתים ורצחו בדם קר את כל מי שלא הצליח להמלט על נפשו, הטבח נמשך והתרחב למעשי שוד הרס וביזה בכל מקום בו הצליחו הרומאים לתקוף ללא התנגדות של ממש. החוקר משה עמית מסכם כי גרסתו של הרודיאנוס לגבי השתלשלות האירועים איננה סבירה וכי אין ברירה אלא להסתמך על התיאורים הכללים בכתבי קסיוס דיו. הביוגרף הצבאי המודרני של קרקלה מנסה ליצר סינטזהסינתזה בין הגרסאות: קרקלה פעל בכל דרך אפשרית להוציא את רוח
הלחימה משדרת הפיקוד הפרתית, להפריד ולהוציא מכלל פעולה את יחידות הצבא השונות לצורך השגת מטרה זו הוא לא בחל באמצעים אבל הצליח לתפוס את הפרתים כאשר הם לא מוכנים לעימות וגם לנזקים אדירים לצבא הפרתי, לשדרת השלטון ולכלכלה מבלי שהצבא הרומאי יזדקק להכנסלהיכנס לקרב מכריע או למלחמת גרילה ארוכה. {{הערה|1= Ilkka Syvänne Caracalla: A Military Biography Pen & Sword Military, 2017 262 |כיוון=שמאל}} עם התגבשות של התנגדות פרתית יעילה נסוגו הרומאים אל אדסה על מנת לחזור באביב של 217 אל תוך השטח הפרתי.
===מותו של קרקלה===
 
בתחילת האביב של שנת יצא קרקלה בראש צבא רומאי מאדסה מתוך מטרה לחדש את הלחימה עם האימפריה הפרתית ועצר לביקור במקדש של אל הירח המקומי בעיר [[חרן]]. בעוד הוא מתבודד במרחק מה משומרי ראשו ניגש אליו חייל ודקר אותו למוות. הרוצח שהיה קצין זוטר נטר לקרקלה שסירב להעלות אותו לדרגת קנטוריון, טינה שככל הנראה נוצלה על ידי [[מַקְרִינוּס|מקרינוס]], אחד ממפקדי המשמר הפרטוריאני שככל הנראה חשש שסר חינו מעם קרקלה. הרוצח ניסה להמלט ממקום הרצח אך נפגע מכידון של חיל משומרי הראש של קרקלה ומת במקום. {{הערה|1= Ilkka Syvänne Caracalla: A Military Biography Pen & Sword Military, 2017 274|כיוון=שמאל}}
 
במשך מספר ימים נותרה האימפריה הרומית ללא קיסר, וב-11 באפריל הכריז מקרינוס על עצמו לקיסר ונטל לעצמו, בתמיכת הצבא הרומי, את התואר "אוגוסטוס" וכל התארים והסמכויות של השלטון, מבלי להמתין למינוי רשמי על ידי הסנאט. עם ההכרזה על עצמו כקיסר הוא הוסיף את השם סוורוס לשמותיו ובכך שייך עצמו לשושלת [[הקיסרים הסוורים]] לאשתו הוא הוסיף את התואר "אוגוסטה" ולבנו בן השמונה [[דיאדומניאנוס]] (Diadumenianus) הוא הוסיף את השם "אנטוניוס" ומינה אותו לקיסר, כלומר לשליט השני במעמדו באימפריה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קרקלה"