ועידת מדריד (1991) – הבדלי גרסאות

בעקבות [[מלחמת המפרץ]] הראשונה, סבר הממשל האמריקאי כי שיתוף הפעולה שבין [[ארצות הברית]] ו[[מדינות ערב]], ועמידתה של ישראל מן הצד, ללא תגובה צבאית, בשעה שנורים עליה טילים, על מנת שלא למוטט את הקואליציה, יוצרים אווירה חדשה, שתאפשר את קידומו של המשא ומתן המדיני, וכי השעה כשרה לכינוסה של ועידה בינלאומית לשלום, שתנצל את "[[חלון הזדמנויות|חלון ההזדמנויות]]" שנפתח.{{ש}}

[[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] ו[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] הפעלתן [[ג'יימס בייקר]] החלו בלחץ מאסיבי. לאחר דיונים בין הממשל האמריקאי לבין ממשלת ישראל הסכים שמיר להשתתף בוועידה בינלאומית ב[[מדריד]], תוך מספר התניות, שכללו הגבלות על מבנה המשלחת הפלסטינית-ירדנית, שהמשא ומתן העיקרי לא יתנהל בה אלא בדיונים נפרדים מול כל מדינה בנפרד, וכמובן חידוש היחסים הדיפלומטיים עם [[ברית המועצות]]. לקראת כינוס הוועידה מסרה ארצות- הברית לישראל מכתב ביטחונות בו צוין שהיא אינה תומכת בכינונה של [[מדינה פלסטינית]] עצמאית ואין זו מטרתה להביא את אש"ף לתוך התהליך או לגרום לישראל להיכנס לדו-שיח או משא ומתן עם אש"ף.

את הוועידה כינסו במשותף נשיאי [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]], שהזמינו אליה את נציגי ממשלות [[ישראל]], [[סוריה]], [[ירדן]], [[לבנון]] ו[[מצרים]], וכן את נציגי ארצות הברית, ברית המועצות ו[[האיחוד האירופי]]. [[פלסטינים|הפלסטינים]] יוצגו בוועידה כחלק מהמשלחת הירדנית. עובדה זו הייתה למעשה התחכמות דיפלומטית שנועדה לאפשר משא ומתן ישראלי-פלסטיני מבלי שישראל תצטרך לשאת ולתת עם [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]]. נציגי הפלסטינים בשיחות היו תושבי [[הגדה המערבית]] ו[[רצועת עזה]], והיו בהם שהיו מזוהים עם אש"ף במובהק, כמו למשל [[חיידר עבד א-שאפי]]. בכיר פלסטיני נוסף שהיה שם הוא [[סאיב עריקאת]], שאף הודה בריאיון עם [[עקיבא אלדר]] כי הוא היה נציגו של ערפאת: "{{ציטוטון|הלכנו למדריד תחת מטרייה של משלחת ירדנית-פלסטינית. מצד אחד לא היינו אש"ף, מצד שני קיבלנו הוראות מערפאת ומאחרים בתוניס. כדי להזכיר שאנחנו קיימים, הופעתי בוועידת מדריד עם [[כאפיה]] לראשי. בחוסר רצון, באונס, שמיר נתן את הגושפנקה לקווי היסוד (Terms of Reference) של תהליך השלום (החלטות מועצת הביטחון [[החלטה 242|242]] ו-[[החלטה 338|338]]). בלי מדריד לא היינו מגיעים לאוסלו. הוא לא הבין מה שאנחנו הבנו -– שהדברים יתפתחו באופן טבעי ושאלה שינסו לעצור את המהלך ייעלמו"}}.

ועידת מדריד היוותה נקודת מפנה היסטורית ביחסי ישראל - מדינותישראל–מדינות ערב. הייתה זו הפעם הראשונה בה מדינות ערב (למעט מצרים) הכירו בישראל והסכימו לקיומה. הוועידה הובילה למהלך של שיחות ישירות מול ממשלות ערב, שהיה שאיפתן של כל ממשלות ישראל מאז הקמתה.

הוועידה סללה את הדרך למשא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים. בשנת [[1993]] ניהלו נציגים ישראלים מגעים ישירים עם נציגי אש"ף שלא היו תושבי [[הגדה המערבית ורצועת עזה|יהודה ושומרון ורצועת עזה]] -– מהלך שביטא הכרה של ישראל באש"ף כמיצג את הפלסטינים וחתימה על [[הסכמי אוסלו]].