גוסטב באוארנפיינד – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=(בעת קטיף פרי ההדר ביפו) מאות רבות של גמלים מתנהלים יום-יום על רגליהם כדי לשאת את הפירות הללו. השוק מצהיב מרוב פירות. אחר כך מגיעה עת שפירות אחרים, למשל תלים שלמים של מלפפונים, בהירים וכהים, מטביעים את חותמם על השוק. מאוחר יותר מגיע תורם של הרימונים האדומים ושל הענבים, אחר כך האבטיחים הירוקים כהים, שבתוכם פנימה הם אדומים, ולקראת החורף מובילים את התבואה בשיירות אין קץ אל תוך העיר... מה שעושה כאן את הדברים למעניינים יותר הוא האופי הקדום שלהם ומלבושי האנשים.|מרכאות=כן|מקור=מכתב מקיץ 1885, עברית: אלכס כרמל{{הערה|1=אלכס כרמל, '''כאן בארץ ששמיה כחולים תמיד, פרשת חייו של צייר המזרח גוסטב באוארנפיינד''', אוניברסיטת חיפה, תש"ס 1999, עמודים 45-4645–46}}}}

הוא מת ערב [[חג המולד]] של שנת [[1904]] והוא קבור בביתב[[בית הקברות הטמפלרי (ירושלים)|בית הקברות של האגודה הטמפלרית]] ברחובב[[רחוב עמק רפאים]] 39 בירושלים, עם מותו לא פורסם כל הספד אלא רק ידיעה קצרה בביטאון הקהילה. בנו אוטו סיכם את חיי אביו במילים:

{{ציטוט|תוכן=אבי, שעשה את אחרית ימיו במושבה הגרמנית בירושלים...בירושלים… היה נוהג לשוטט עמי לפני מותו (הוא מת בהיותי בן 10) לעת ערב בשולי-המדבר ולהשקיף חרש על שקיעת החמה ...… אבי מת ביום [[24 בדצמבר]] [[1904]] מתחת לעץ חג המולד שכבר היה מקושט למחצה. הוא לא היה איש כנסייה מאמין, בניגוד גמור לאמי ...… בעת שהיה משוטט עמי נהג להצביע לאחור אל עבר העיר ירושלים ולומר: 'אלה שם מאמינים כל אחד באלוהיו וכל אחד סבור כי אלוהיו הוא האל אמיתי. אני מאמין כי הכוכבים והמדבר - המה אמיתיים.' ...… כעבור שנתיים שמה אמי קץ לחייה... ערבי שתום עין הסיע אותה ברחובותיה המאובקים של ירושלים אל בית העלמין של המושבה שלנו...שלנו… אני הייתי המלווה היחיד.| מרכאות=כן|מקור=מכתב של אוטו באוארנפיינד מיום [[25 בינואר]] [[1955]] עברית: אלכס כרמל{{הערה|1=אלכס כרמל, '''כאן בארץ ששמיה כחולים תמיד, פרשת חייו של צייר המזרח גוסטב באוארנפיינד''', אוניברסיטת חיפה, תש"ס 1999, עמוד 11}}}}

במהלך חייו הוכר באוארנפיינד כאחד מגדולי הציירים האוריינטליסטים בגרמניה, אך יצירתו נשכחה בהדרגה לאחר מותו. עם זאת, החל משנות השמונים של המאה ה-20 התעורר עניין מחודש ביצרתו, ועבודותיו הועמדו למכירה במכירות פומביות עבור שווי רב. בשנת 1997, ציור נוסף של באוארנפיינד, "נמל יפו", נמכר בבית המכירות הפומביות Van Ham Kunstauktionen בעיר [[קלן]] תמורת מיליון וחצי [[מארק גרמני|מארקים גרמניים]], והפך בשעתו לציור המאה ה-19 היקר ביותר שנמכר אי פעם על אדמת גרמניה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.van-ham.com/de/rekordgalerie.html|כותרת=Galerie der Rekorde {{!}} |אתר=VAN HAM Kunstauktionen|תאריך_וידוא=2021-09-17|אתר=www.van-ham.com}}</ref> עבודתו "הכותל המערבי" הועמדה למכירה בבית המכירות הפומביות [[כריסטי'ס]] בלונדון תמורת 326 אלף אירו. בשנת 2007 אותו ציור נמכר תמורת 4.5 מיליון אירו בבית המכירות [[סותבי'ס]], גם הוא בלונדון.<ref>Sefanie Stadel: ''Aufstieg eines Orientmalers'' (''lit.'' 'Rise of an Orientalist Painter'; German). In: ''Welt am Sonntag'', Nr. 27/2007, S. 74</ref>

באוארנפיינד השתייך לאסכולה ה[[אקדמיזם|אקדמיסטית]] הגרמנית.{{הערה|1=[[יהושע בן אריה]], '''צייריה וציוריה של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה''', ירושלים 1993, עמודים 162-163162–163}} ציוריו היו ריאליסטים והוא שאף אל התיאור המדויק של המציאות. הוא מיעט לצייר בסטודיו ויצא אל חוצות העיר על מנת לצייר. בדרך כלל לא חיפש מונומנטים או אתרים קדושים כנושאים לציוריו אלא העדיף לצייר דמויות וסצנות יומיומיות ברחוב ובשוק. אף על פי ששאף ליצירה ריאליסטית, לא העתיק את מראה הרחוב במדויק. הוא השתמש בדוגמנים עבור הדמויות בציוריו ו"ניקה" את האתרים שצייר מלכלוך ו"הפרעות אסתטיות" ונטה להציגם בניקיון בוהק.