האן ואן מייחרן – הבדלי גרסאות

האן ואן מיגרן נולד ב-10 באוקטובר 1889 בעיר [[דוונטר]] שב[[הולנד]], למשפחה ממעמד הביניים. מגיל צעיר גילה עניין ב[[אמנות]], אך אביו, שהיה נוקשה וקפדן, הכריח אותו לפנות ללימודי אדריכלות, ובגיל 18 החל ואן מיגרן ללמוד אדריכלות בקולג' ב[[דלפט]]. הוא עבר בקלות את בחינות הכניסה והצטיין בלימודיו, אך לא נמשך לאדריכלות ואף לא טרח לגשת לבחינות הגמר. במקום זאת התמקד בשיעורי האמנות וה[[תולדות האמנות|היסטוריה של האמנות]] והתאמן בציורב[[ציור]], וכך זכה במדליית זהב שהוענקה לו על ידי הנהלת הקולג' על ציור פרי מכחולו. בנוסף עיצב בית-סירות עבור מועדון ה[[חתירה (ספורט)|חתירה]] שבו השתתף.<ref>בית-הסירות שעיצב ואן מיגרן עומד עדיין על תילו בעיר דלפט.</ref> לאחר שש שנות לימוד בקולג' יצא לעיר [[האג]], שם תכנן לעסוק בציור.

במשך השנים הבאות רכש ואן מיגרן בהדרגה מוניטין כצייר, בפרט בזכרות היכרותו יוצאת הדופן עם ההיסטוריה של האמנות ובפרט [[תור הזהב של הציור ההולנדי]]. בשנת 1917 החלו יצירותיו להתפרסם בתצוגות. בשנת 1923 התגרש ואן מיגרן מאשתו, שעברה להתגורר ב[[פריז]] יחד עם ילדיהם. ואן מיגרן החל להתמקד בציור [[דיוקן|דיוקנאות]], ויצר מדי פעם זיופים קטנים כדי להגדיל את הכנסתו. בשנת 1928 התחתן עם השחקניתה[[שחקן|שחקנית]] יוהנה אורלמנס .

בתקופה זו שלטה האמנותה[[אימפרסיוניזם|אמנות האימפרסיוניסטית]] בעולם האמנות האירופי, וסגנון הציור הקלאסי של ואן מיגרן נחשב למיושן וחקייני. הביקורת פגעה עמוקות בוואן מיגרן, והוא תקף בחריפות את מבקרי האמנות במאמרים ובמכתבים שהתפרמו בעיתונות, אך צעד זה רק הרע את מצבו. הוא החליט להוכיח שהוא מסוגל ליותר מאשר חיקוי אמנים גדולים; הוא ייצור יצירה שתתחרה ביצירותיהם, ותוליך שולל את גדולי המומחים.

ואן מיגרן עבר יחד עם אשתו לדרום [[צרפת]] והקדיש כמה שנים לשכלול טכניקות הזיוף שלו. הוא למד על קורות חייהם ויצירותיהם של גדולי הציירים ההולנדים עד שהכיר היטב את יצירות האמנות ששרדו מתקופתם, הנופים, המקומות והאנשים אליהם נחשפו בחייהם. בנוסף ערך ואן מיגרן ניסויים בחומרים שונים, כדי להקנות אותנטיות ליצירותיו המזויפות. הוא קנה אריגי [[קנבס]] וציורים מהמאה ה-17 והסיר מעליהם את הצבע כדי לצייר עליהם, למד כיצד ליצור בעצמו צבעים מחומרים טבעיים ואף השיג [[מכחול|מברשות]] דומות לאלו שבהן היה נהוג להשתמש בתקופת תור הזהב. בשנת 1936, לאחר שנים ארוכות של הכנות, הגיע ואן מיגרן למסקנה שיצירותיו טובות מספיק כדי לתעתע במומחים.