פסק דין באק נגד בל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1מנטלי\2
מיכל23 (שיחה | תרומות)
מ קישורים פנימיים
שורה 66:
עיני מדינות רבות בארצות הברית היו נשואות לבית המשפט העליון, ומשנמסר הדין אימצו מדינות אלו חוקי עיקור כפוי. פסק הדין של הולמס היה תנופה אדירה להמשך העיקורים הלא רצויים, והשנים שלאחר מכן היוו את "תור הזהב" של האאוגניקה השלילית. בסך הכול 29 מדינות בארצות הברית אימצו את החוקים האלה. מאז משפט "באק נגד בל" ועד [[1940]], בוצעו בארצות הברית 35,878 עיקורים כפויים, של נשים ואף של גברים כאחד. לפני כן (לפני הסדרת חוק העיקור) בין השנים [[1907]]–[[1925]], עוקרו בארצות הברית 6,244 חוסים במוסדות לרפי שכל, וזאת כמובן בניגוד לרצונם. זוהי עלייה של יותר מפי חמישה.
 
מדיניות העיקור הכפוי שהפכה למקובלת בארצות הברית נדדה במהירות אל מעבר לגבולותיה. במהלך שנות השלושים [[קנדה]], [[פינלנד]], [[נורווגיה]], [[שוודיה]], [[אסטוניה]], [[איסלנד]] ו[[גרמניה]] אימצו מאפיינים של מדיניות זו. בגרמניה מדיניות של עיקור בכפייה הייתה פעילה גם לפני עליית [[אדולף היטלר|היטלר]] לשלטון, אך תחתיו אומצו הנימוקים האמריקאים לאאוגניקה שלילית והם הונחו כבסיס חוקי לתוכניותלתוכנית [[אותנזיהתוכנית T4 - אותנסיה|אותנסיה]] ולתוכניות טיהור והשמדה.
 
[[מלחמת העולם השנייה]] וחשיפת פשעי ה[[נאצים]], הורידו מקרנם של רעיונות האאוגניקה השלילית ומהעיקור הכפוי בפרט, אך עדיין המשיכו לבצעם עוד כמה עשורים. רק בשנת 1974 בוטל באופן סופי החוק של מדינת וירג'יניה, אך החלטת המשפט בנוגע לבאק נגד בל מעולם לא בוטלה. בסך הכול עוקרו בכפייה 65,000 מאזרחי ארצות הברית. קארי נפטרה ב-[[28 בינואר]] [[1983]] ונקברה לצד בתה ויויאן, שנפטרה בגיל 8 כתוצאה ממגפת [[קוליטיס]].