פלשתית

'השפה הפלשתית היא שפה נכחדת ששימשה את הפלשתים. מעט מאוד ידוע על השפה, ממנה שרדו קומץ מילים שהיוו השאלה תרבותית מעברית המקראית, המתארות ספציפית מוסדות פלשתים, כמו הסרנים, ה"אדונים" של חמש הערים הפלשתיות ("פנטפוליס"), או כלי הקיבול של 'ארגז, המופיע בשמואל א' ו' ולא בשום מקום אחר.

סיווג השפה

אין מספיק מידע על שפת הפלשתים כדי לקשר אותה בביטחון לכל שפה אחרת. קשרים אפשריים לשפות הודו-אירופיות, אפילו יוונית מיקנית, תומכים בתיאוריה לפיה מקורם של הפלשתים באוכלוסיית מהגרים הנקראת בקרב ההיסטוריונים "גויי הים". ישנם רמזים לאוצר מילים ולאונומסטיקה ממקור לא-שמי, אך הכתובות, שלא הובהרו על ידי כמה זיופים מודרניים, הן חידתיות: מספר "חותמות עוגן" מיניאטוריות כתובות באתרים פלשתים שונים. מצד שני, עדויות מהקורפוס הדק של כתובות קצרות מתקופת הברזל (לדוגמא: כתובת תל צפית), מוכיחות כי בשלב מסוים במהלך תקופת הברזל המקומית, החלו הפלשתים להשתמש באחד הדיאלקטים (הפניקי או העברי) של השפה והכתב אשר עם הזמן הסתירו והחליפו את המסורות הלשוניות המוקדמות, הלא-מקומיות.

במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה לפני החורבן על ידי אשור, השפה הכתובה העיקרית בפלשת הייתה ניב כנעני שנכתב בגרסה של האלפבית הפיניקי עד כדי כך שפרנק מור קרוס כינה אותו "הכתב הניאו-פלישתי". הכיבושים האשוריים והבבליים הרסו את הנוכחות הפלשתית על החוף. כאשר התיעוד מתחדש, תחת הממלכה האחמנית (האימפריה הפרסית), בשפה הארמית שהיתה הלינגואה פרנקה של האימפריות אשור, בבל ומקומות נוספים ברחבי המזרח התיכון הקדום.

סיווג השפה הפלישתית כשפה הודו-אירופאית

כלי קרמיקה פלישתי

ישנן כמה עדויות המחזקות את ההשערה שהפלשתים אכן דיברו במקור שפה הודו-אירופית, מה שמסביר את המקור היווני האגאי המובהק של סגנונות חרס פלשתים ומוטיבים דקורטיביים, במיוחד כלי קרמיקה פלישתית.

מספר מילים הקשורות לפלשתים שנמצאו בתנ"ך העברי אינן שמיות , ובמקרים מסוימים, עם הסתייגות, ניתן לייחס אותן לשורשים פרוטו-הודו-אירופיים. לדוגמה, Barnet התחקה אחר המילה הפלשתית לקברניט. seren, אשר עשויה להיות קשורה לסארוואנות/tarawanas הניאו-חיתיות (שפה הודו אירופאית קדומה).

שמות פלשתים מסוימים, כגון גוליית ואכיש, נראים כמילים ממקור לא-שמי, והוצעו לגבי מילים אלו אטימולוגיות הודו-אירופיות.