רמון פואנקרה – הבדלי גרסאות

נוספו 4 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
הוספת קישור לבדלנות
מ (בוט החלפות: \1שערוריי\2)
מ (הוספת קישור לבדלנות)
 
פואנקרה האמין עד מאי 1922 שאם רפאלו לא יכול היה לשכנע את הבריטים כי גרמניה עומדת לעבור את מערכת ורסאי בכל אמצעי הכרחי, אז שום דבר לא היה יכול, ובמקרה זה צרפת פשוט תצטרך לפעול לבדה. עוד הוסיף לחששותיו של פואנקרה קמפיין התעמולה העולמי שהחל באפריל 1922 והאשים את צרפת במלחמת העולם הראשונה כאמצעי להפריך את סעיף 231 לחוזה ורסאי, ובכך יפגע בטענת הצרפתים לפיצויים. בתעמולה הגרמנית-סובייטית ב[[שנות העשרים של המאה העשרים]], הוצג משבר יולי 1914 כ'''"פואנקרה-לה-גררה"''' (מלחמתו של פואנקרה), בו הפעיל פואנקרה את התוכניות שביצע לכאורה משא ומתן עם הקיסר ניקולאי השני בשנת 1912 לצורך פירוקה של גרמניה. העיתון הצרפתי הקומוניסטי "להומניט" ניהל סיפור שער על העמוד הראשון בו האשים את פואנקרה וניקולאי השני בכך שהם היו שני הגברים שהפילו את העולם למלחמה בשנת 1914. התעמולה של פוינקרה-לה-גררה התבררה כיעילה מאוד בשנות העשרים.
 
לאורך האביב והקיץ של שנת 1922, המשיכו הבריטים לדחות את הצעותיו של פואנקרה לברית עם בריטניה. ניסיון של פואנקרה להתפשר עם הבריטים על הפיצויים הגרמניים נכשל בשנת 1922. בדצמבר 1922 פואנקרה התמודד עם עוינות בריטית-אמריקאית-גרמנית וראה פחם לייצור פלדה צרפתי וכסף לשיקום אזורי התעשייה ההרוסים מתנקזים. פואנקרה החליט עקב הפסקת העברת תשלומי הפיצויים מגרמניה לצרפת (עקב ההייפר אינפלציה בגרמניה) [[כיבוש חבל הרוהר|לכבוש את חבל הרוהר]] ב-11 בינואר 1923, כדי לחלץ את השילומים בעצמו. זה, לטענת ההיסטוריון סאלי מארקס, '''"לא היה רווחי ולא גרם להייפר-אינפלציה הגרמני, שהחל בשנת 1922 והתנפח בגלל התגובות הגרמניות לכיבוש רוהר, וגם לא להתמוטטות הפרנק ב-1924, שנבעו מהפרקטיקות הכספיות הצרפתיות ומאידוי השילומים."''' הרווחים, לאחר עלויות כיבוש רוהר-[[חבל הריין|ריינלנד]], היו כמעט 900 מיליון סימני זהב, רווח צרפתי. במהלך משבר הרוהר, פואנקרה עשה ניסיון כושל ליצור קשרים דיפלומטיים עם ברית המועצות. פואנקרה הפסיד בבחירות לראשות הממשלה הצרפתית ב-1924 נאמר כי הפסיד '''"יותר מהתמוטטות הפרנק והמיסוי מאשר מבידוד דיפלומטי."''' היסטוריונים צרפתים טוענים כי פואנקרה לא היה לאומן נקמני. למרות חילוקי דעותיו עם בריטניה, הוא רצה לשמר את הברית האנגלו-צרפתית. כאשר הורה על הכיבוש הצרפתי של עמק הרוהר בשנת 1923, מטרותיו היו מתונות. הוא לא ניסה להחיות את הבדלנותה[[בדלנות]] של רניש. מטרתו העיקרית הייתה זכיית הציות הגרמנית לחוזה ורסאי. השיטות הבלתי גמישות של פואנקרה ואישיותו הסמכותית הביאו לכישלון הדיפלומטיה שלו.
[[קובץ:Millerand Poincaré 1923.jpg|ממוזער|פואנקרה עם הנשיא אלכסנדר מילרן בשנת 1923]]
 
21,916

עריכות