יוסי כץ (גאוגרף היסטורי) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: תו כיווניות מפורש |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 18:
בשנים 1988–1989 שהה כץ בשנת שבתון ב[[אוניברסיטת יורק (קנדה)]]. הוא הוזמן להרצות במחלקה לגאוגרפיה ב[[אוניברסיטת מניטובה]], שם החל עיסוקו במחקר על התיישבותם של ה[[הוטרים]] בערבות [[קנדה]]. בשנת 1989 מששב לארץ עם משפחתו, החל שיתוף פעולה ארוך שנים עם קק"ל ביוזמה להקמת חוג עמיתי המחקר של קק"ל ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]. בשנת 1991, מונה לתפקיד ראש המחלקה לגאוגרפיה כפרופסור חבר. בשנת 1994 נפצע בראשו באירוע טרור סמוך לאפרת. בשנת 1996 מונה ל[[פרופסור מן המניין]] באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 2000–2003 שימש כראש האקדמי של [[מכללת צפת]]. בשנת 2002 הוקמה הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן וכץ נתמנה לעמוד בראשה. בתפקיד זה הוא נושא עד היום. החל משנות ה-2000 הוא משמש כהיסטוריון של [[קרן קיימת לישראל]] ושל [[מינהל מקרקעי ישראל]] (לימים [[רשות מקרקעי ישראל]]). לצד מחקריו האקדמיים, כץ עוסק בין היתר בכתיבת חוות דעת מקצועיות והופעות בבתי משפט.
בשנת 2008 כץ ומשפחתו עברו לגור ב[[כפר תבור]].{{הערה|[http://www.kipa.co.il/tarbut/196/66431.html כבוד למגזר: פרופ´ יוסי כץ חתן פרס ישראל בתחום חקר הגאוגרפיה], אתר כיפה}} בין השנים 2013–2017 הוא שימש כיושב ראש ההוצאה לאור של הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן{{הערה|שבועון מצב הרוח, הוקרה והצדעה לפרופ' יוסי כץ, עמוד 21, ה-31 במאי 2013}} והמשיך במחקריו החלוציים בתולדות היישוב ובחברויות בעשרות ועדות אקדמיות מקצועיות ציבוריות והתנדבותיות, בגין פעילותו הענפה ומחקריו החלוציים זכה בשנת 2016 בפרס ישראל בתחום חקר הגאוגרפיה, ידע ארץ ישראל והארכאולוגיה.{{הערה|1={{NFC|עידן יוסף|פרופ' יוסי כץ - חתן פרס ישראל|375401|9 בפברואר 2016}}}}
יוסי כץ נשוי לרותי, נינתו של האדמו"ר [[נחום מרדכי פרידמן]] מצ'ורטקוב. לשניים שישה ילדים ו-
==מחקריו==
שורה 26:
===רכוש נספי שואה המצוי בישראל===
בשנת 2000 פרסם כץ מחקר פורץ דרך בו חשף פרשה עלומה בתולדות היישוב ובתולדות [[מדינת ישראל]] בעל השלכות אקטואליות לעשיית צדק עם קרבנות [[השואה]]. בהתבסס על חומר ארכיוני שנאסף בארץ ובעולם חשף כץ בספרו "רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קרבנות השואה המצוי בישראל" שיצא לאור בהוצאת [[יד ושם]] כי בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ביצעו יהודים רבים מ[[אירופה]] השקעות כלכליות בארץ ישראל. ההשקעות כללו רכישת בתים, קרקעות עירוניות וחקלאיות וכן השקעות פיננסיות ובנקאיות. לימים התברר כי רבים מן המשקיעים נספו בשואה. רבות מן ההשקעות נתפסו בידי "הממונה על רכוש האויב", חלק נתפסו בידי [[האפוטרופוס הכללי]], חלק נותר ככל הנראה בבנקים, חלק נשאר בידי החברות למכירת קרקעות ואת מקצת קרקעות הנעדרים פעלה הקרן הקיימת להעביר לידיה ולידי חברת הבת שלה [[הימנותא]] ועל ידי כך לשמרן בידיים יהודיות. מחקר זה זכה להד ציבורי רב ובעקבותיו להקמתה של [[ועדת חקירה פרלמנטרית בישראל|ועדת חקירה פרלמנטרית]] בראשותה של חברת הכנסת לשעבר [[קולט אביטל]]. עורך הדין צבי ברק ופרופסור כץ מונו כיועצי הוועדה. בעקבות מסקנות ועדת החקירה נחקק ב-2005 חוק הנכסים המורה על הקמת [[החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה|החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה]].{{הערה|1=[http://www.hashava.org.il/template/default.aspx?catId=1&pageId=3 היסטוריית החברה לאיתור ולהשבת נכסי שואה]}}
===בחזית הקרקע: קרן קיימת לישראל בטרם מדינה===
שורה 70:
*'''אל האדמה: הכמיהה הציונית לרכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל''', הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן, 2019.
*'''פרקי חיים: סביבה, משפחה, חברים, אקדמיה''', הוצאת המחבר, ירושלים, 2021.
* '''תבואות הארץ'''
<div class="mw-content-ltr">
*The business of Settlement, Jerusalem and Ramat Gan: Magnes Press and Bar-Ilan University Press, 1994.
| |||