מרים, אם ישו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חייה לפי הברית החדשה: תיקנתי טעות הקלדה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
AddMore-III (שיחה | תרומות) ←בתוליה של מרים: עוד אשלים את הרפורמציה והתקופה המודרנית |
||
שורה 32:
==בתוליה של מרים==
הבשורות לפי מתי ולוקאס מזכירות את היות מרים בתולה בעת שהרתה את ישו. במתי, מלאך נגלה ליוסף, והודיע לו כי העובר בא מרוח הקודש. מתי מציין כי לידת הבתולין באה למלא את נבואת ישעיה אודות "הִנֵּה הָעַלְמָה (במשמעות בתולה) הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". כתוב כי יוסף לא ידע את מרים עד לאחר הלידה. בלוקאס, האזכור מפורש פחות: מצוין רק כי מרים היא בתולה מאורשה בעת שהמלאך גבריאל מוסר לה כי תלד את המושיע. הבתולין לא נזכרים בבשורות לפי מרקוס ויוחנן, המציינות בכמה מקומות שלישו היו אחים ואחיות.
שאלת הבתולין לא עוררה עניין רב בקרב [[אבות הכנסייה]] המוקדמים. הייתה הסכמה רחבה כי מרים הייתה בתולה לפני הולדת ישו (ante partum בתאולוגיה הלטינית), ככתוב במתי, אך לא יותר מכך. באמצע המאה השנייה, [[יוסטינוס מרטיר]] ו[[אירנאוס]] היו הראשונים לעסוק בכך בהרחבה יחסית, אך מתוך הזווית של קיום נבואת ישעיה, ללא מחשבה יתרה על מצב מרים בתום הריונה. באותה עת, השאלה זכתה להתייחסות במספר כתבים אפוקריפיים, ויותר מכל ב"[[הבשורה על-פי יעקב|בשורה על-פי יעקב]]". החיבור, שנכתב כנראה בחוגים שדגלו בפרישות חמורה, תיאר את מרים כמי שהוקדשה לחיים כבתולה מושבעת מינקות. יוסף היה אלמן קשיש שנועד להיות מגנה יותר מאשר בעלה, ואחי ישו היו בניו מנישואיו הראשונים. בתוליה נותרו שלמים ומושלמים כל חייה, ובמשתמע, במהלך (in partum) ואחר (post partum) הלידה הנסית.
[[טרטוליאנוס]] דחה בתוקף את האפשרות שמרים נותרה בתולה בלידה או לאחריה. הטענה שישו לא פתח את רחמה, דמתה בעיניו לדברי ה[[מרקיוניזם|מרקיוניים]] ו[[גנוסטי]]ים כי לא היה בעל גוף אנושי אלא רוחני בלבד. [[אוריגנס]] החזיק בעמדה מקבלת יותר כלפי ההשקפות שהובעו ב"בשורה לפי יעקב", והיה הראשון לפתוח להן פתח בקרב התאולוגים. הוא הזכיר את הספר ודומים לו, וקבע שבהתחשב בקדושתה הרבה, הגיוני להניח שלא טימאה את עצמה ביחסים עם איש לאחר שהולידה את ישו, ואחי ישו היו בני יוסף מנישואים קודמים. עם זאת, הוא חלק את חששו של טרטוליאנוס ושלל את האפשרות שבתוליה נותרו שלמים באורח נס בעת משברה.
קבלה מלאה של הרעיון והטמעתו לתוך האורתודוקסיה התרחשה בשלהי המאה הרביעית, בעת פולמוסים קשים בין [[הירונימוס]] לשני הוגים נוצריים, הֶלְבידיקוּס ויוֹביניאַן. שניהם דחו את המגמה שייצגו הירונימוס, עמיתיו ורבים בממסד הכנסייתי של אותה תקופה, של העדפת הפרישות והנזירות על חיי משפחה. באותה עת, מרים כבר הפכה לסמל לפרישות ולנזירות, והוויכוחים התמקדו בשאלת בתוליה. הירונימוס שאב השראה מפטרוניו [[אפיפניוס מסלמיס]], שהאמין במסורת "הבשורה על פי יעקב" וציטט ממנה מזומנות, ו[[אמברוזיוס]], שראה את אם ישו כגן הנעול וכמעיין החתום מ[[שיר השירים]], ששלמותה הגופנית סימלה את תיקון החטא הקדמון ולידתו בטהרה של בנה. במאמציו לתקף את עמדתו בפולמוס ולמצוא מקורות מדרגה גבוהה ככל האפשר, הירונימוס דחה את בשורת יעקב בגלל סתירות בינה למתי. הוא בחר לערוך מהלכים פרשניים על בסיס טקסט המקרא בעצמו, וקבע שהברית הישנה משתמשת לעתים ב"אח" במובן של "דודן" או "חבר"; כי [[יעקב אחי ישו]] היה (מתוך הוכחה בשלילה) ודאי יַעֲקֹב בֶּן־חַלְפַי המוזכר ב[[מעשי השליחים]], ולכן אמו היתה אישה בשם חַלְפַי והוא היה למעשה דודנו של ישו, וכך בוודאי כל האחרים. לפיכך, מרים תמיד הייתה בתולה. פרשנות הדודנים של הירונימוס לא התקבלה מיד. רבים מאבות הכנסייה במערב הלטיני ניסו להתחמק מן הנושא בעת הפולמוס. אך מי שעתיד היה להיתפש כגדול שבהם, [[אוגוסטינוס]], אימץ אותה באופן מוחלט. כך היא התקבעה ונעשתה עם הזמן לפרשנות הקתולית הרשמית. היא לא התקבלה כלל במזרח, שם הוסיפו לדגול בכך שיוסף היה אלמן ושבניו היו מנישואים קודמים. אך בין כך ובין כך, עקרון בתולי הנצח התקבל בשני חצאי העולם הנוצרי. ב-649, הוועידה הלטרנית אימצה נוסח החלטה לפיה מרים הייתה בתולה "בטרם, במהלך ואחרי הלידה".{{הערה|1=David G. Hunter,{{כ}} [https://muse.jhu.edu/article/247270/summary restricted access Helvidius, Jovinian, and the Virginity of Mary in Late Fourth-Century Rome]. 1993.}}
==מרים הקדושה במסורת הקתולית==
|