בש"פ 10532/03 אירית רשל נ. מדינת ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית פסק דין ישראלי לתבנית פסק דין כללית (תג)
שורה 21:
 
== רקע ==
בית המשפט או הקצין הממונה בתחנת המשטרה רשאים לשחרר אדם ב[[שחרור בערובה|ערובה]], והם אף רשאים להתנאותלהתנות את שחרורו בערובה בתנאים. שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר בערובה יתייצב לחקירה, הליכי משפט או לנשיאת עונשו, וכן שיינע מלשבש הליכים. בקביעת הערובה, תחשבים במהות העבירה, המידע המצוי בידי רשויות החוק, העבר הפלילי של האדם, מצבו הכלכלי ויכולתו להמציא [[ערבות|ערובה]], וכן האפשרות שיוכל לעמוד בתנאי הערובה.
 
אם משוחרר בערובה מפר את תנאי שחרורו בערובה, הוא מובא בפני שופט וזה רשאי להורות על חילוט הערבות או חלק ממנה, ואם התגבשה עילת מעצר - רשאי הוא להורות על מעצרו של אותו אדם או על שחרורו בערובה בתנאים שיקבע. עם זאת, כאשר מדובר בערבות שנתן ערב שהוא צד שלישי (ולא המשוחרר בערובה), בית המשפט מחויב לתת זכות טיעון לנותן העירבון. הגיונו של סעיף זה הוא שנותן העירבון, בהיותו צד מעוניין, זכאי לכך שהבקשה לחילוט הערבון תידון רק לאחר שתינתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. הערב אינו נתפס אך כצד כלכלי אלא כצד ממש, ובמקרה ונפטר הערב - אחריותו על-פי כתב העערובה בטלה וסכום ערבונו יוחזר לערבונו לכשיתבקש הדבר.