מעמד האישה ביהדות – הבדלי גרסאות

הוסרו 148 בתים ,  לפני 4 חודשים
מ
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-{{ויקיטקסט|קטע: +{{ויקיטקסט|))
{{הפניה לערך מורחב|תפילת נשים ביהדות}}
 
כפי שנמנעה שותפותן של נשים בבית המדרש, כך נמנעה במרוצת הדורות שותפותן האקטיבית בבית הכנסת.<ref name=":1" /> ראשית, נשים פטורות כאמור מ[[מצוות עשה שהזמן גרמה|מצוות עשה שהזמן גרמן]], ולכן לכאורה הן פטורות מכל התפילות בבית הכנסת, שתלויות כולן בלוח השנה ובשעות היום. ברם המשנה דווקא חייבה את הנשים להתפלל: '''נָשִׁים וַעְבָדִים וּקְטנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן''''<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/משנה_ברכות_ג_ג|הכותב=|כותרת=משנה, ברכות, פרק ג, משנה ג.|אתר=|תאריך=|תאריך_וידוא=2021-01-27}}</ref>. נשים חייבו אפוא בתפילה,&nbsp;אך למרות החיוב העקרוני במשנה והחיובים החלקיים לאורך הדורות, פטורות הנשים מהתפילה הציבורית בבית הכנסת ומכל המערכת הטקסית הנלווית אליה<ref>מחלוקת ארוכה התנהלה בין הפוסקים בדבר טיבם והיקפם של חיוב זה ושל תפילה זו. ראו בפירוט בסקירת הרב עמוס סמואל, 'על חובת נשים בתפילה', '''דרך אפרתה''', ו (תשנ"ו), עמודים 146-139.</ref>. המקורות התלמודיים אינם חד משמעיים בנושא זה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=שמואל ספראי|שם=האם היתה קיימת עזרת נשים בבית-הכנסת בתקופה העתיקה?|כתב עת=תרביץ|כרך=לב|עמ=329-338.|שנת הוצאה=תשכ"ג}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=גלעד לרר|שם=לשאלת מערך המינים בבית הכנסת בימי בית שני, המשנה והתלמוד|כתב עת=היֹה היָה, במה צעירה להיסטוריה|קישור=https://openscholar.huji.ac.il/sites/default/files/hayohaya/files/7-2-lerrer.pdf|כרך=7|עמ=עמ' 27–57 .|שנת הוצאה=תש"ע}}</ref>. כך למשל נכתב במסכת מגילה בתלמוד הבבלי כי בשל [[כבוד הציבור]] אישה איננה יכולה לעלות ל[[תורה]]{{הערה|{{בבלי|מגילה|כג|א}}, [[s:רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יב יז|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יב יז]], "וכן בקריאת מגילה" [[s:ערוך השולחן אורח חיים תרפט|ערוך השולחן אורח חיים תרפט]]}}: {{ציטוטון|תנו רבנן: הכל עולין למניין שבעה ואפילו קטן ואפילו אישה, אבל אמרו חכמים: אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.|}} לדעת החוקרים, הברייתא מעידה גם על השתתפותן הפעילה של הנשים בקריאת התורה בעת העתיקה, וגם על הפסקת הנוהג הזה וחסימת מעורבותן הפעילה של הנשים בבית הכנסת בתקופת התלמוד<ref>{{צ-מאמר|מחבר=חנה ספראי ושמואל ספראי|שם=הכל עולין למניין שבעה|כתב עת=תרביץ|שנת הוצאה=תשנ"ז|כרך=סו|עמ=401-395.}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=חנה ספראי|שם=מניין – מגדר ודמוקרטיה|כתב עת=רב גוני|כרך=3|שנת הוצאה=2003|עמ=41-43}}</ref>. האמביוולנטיות שבתלמוד ניכרת גם בפסיקה הבתר-תלמודית, שבה הלכה ונוצרה מחלוקת ארוכה וסבוכה סביב ההבחנה המגדרית של ה[[מניין]] והעליות לתורה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Aryeh A. Frimer and Dov I. Frimer|שם=WOMEN'S PRAYER SERVICES|כתב עת=Tradition: A Journal of Orthodox Jewish Thought|כרך=Vol. 33, No. 3|עמ=110-114|שנת הוצאה=1999}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Mendel Shapiro|שם=( 2010). Qeri'at ha-torah by women: a halakhic analysis.|כתב עת=The Edah Journal|עמ=2-52.|קישור=http://www.edah.org/backend/JournalArticle/1_2_shapiro.pdf|שנת הוצאה=|כרך=1:2}}</ref>.&nbsp;אבל בפועל, מתום תקופת התלמוד ואילך הדרת הנשים מן הריטואל בבית הכנסת נעשתה כה טבעית וכה מובנת מאליה, עד שהייתה לאחד מסימני ההיכר המובהקים של האורתודוקסיה בימינו. מתום תקופת התלמוד ואילך אין הבדל של ממש בין נוכחותן או היעדרותן של הנשים&nbsp;וזה דורות רבים שנשים הן בבחינת "שקופות" בבית הכנסת, ולנוכחותן בו אין כל משקל או משמעות<ref>ראו, לדוגמה, את הסקירה על נשים בבית הכנסת באשכנז בימי הביניים אצל [[אברהם גרוסמן]], חסידות ומורדות, ירושלים תשס"ג, עמ' 326-312.</ref>.&nbsp; מכיוון שכבר נשתגר שנשים פטורות מתפילה, אישה גם אינה יכולה לשמש כחזנית ולהוציא גברים ידי חובת תפילות שהיא עצמה הוגדרה כפטורה מהן. כמו כן, נשים וגברים אינם מצטרפים למניין הנדרש ל[[זימון]], אף על פי שכולם חייבים בברכת המזון. לפי [[שולחן ערוך]] כך נפסק על מנת למנוע קרבה של פריצות בין הגברים לנשים{{הערה|1=שולחן ערוך אורח חיים סימן קצט סעיף ו, הטעם מובא במשנה ברורה.}}. כמו כן, אף על פי שלא נפסקה הלכה על כך, ישנה דעה שאסור לנשים להניח תפילין. ה[[תוספות]] כותבים שהטעם לדעה זו הוא שתפילין מחייבים גוף נקי ונשים אינן "זריזות ליזהר" בניקיון גופן{{הערה|1="ונראה לפרש דטעמא למ"ד דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר" – [[s:תוספות על ערובין – פרק י|תוספות עירובין צו א]].}}. כך בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים, ניסוח ממנו משתמע שהמעשה לא היה ראוי{{הערה|1=בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות כמו פסיקתא רבתי פכ"ב שסוברים כי חכמים מיחו.}}. דומה שבכל הקשור לתפילה, יותר משההלכה הדירה את הנשים, הדירה אותן הנורמה החברתית.[[קובץ:Abraham ben Mordecai Farissol Mahzor 1471..jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[ברכות השחר]] בסידור פרטי מ-1471 מאת [[אברהם פריצול]], שהוזמן על ידי אלמנה. הברכות מותאמות לאישה ובניסוח ייחודי: "שעשיתני אישה ולא איש" ועוד.]]
 
על הפטורים והאיסורים החברתיים הללו נוסף גם הנוסח שכבר הוזכר למעלה: ב[[ברכות השחר]] שב[[תפילת שחרית]], הגבר מברך לאחר הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה", בעוד האישה מברכת: "ברוך שלא עשני גויה", "ברוך שלא עשני שפחה" ו"ברוך שעשני כרצונו". הפרשנות המקובלת היא כי המצוות היתרות המוטלות על הגבר הן הסיבה לברכות אלו, כפי שמוסבר כבר ב[[תוספתא]] ב[[מסכת ברכות]], בה מובא המקור הקדום ביותר לברכה זו{{הערה|1=מסכת ברכות, ו' כ"ג}}. [[רבי יהודה]] מציע לראשונה את נוסח הברכות ומסביר: 'שלש ברכות צריך לברך בכל יום: 'ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי – כל הגוים כאין נגדו, אישה – אין אישה חייבת במצות'.
 
אף על פי שבתחום התפילה התזוזה איטית יותר מאשר בתחום לימוד התורה, גם כאן אנוניכרים עדים בעשור האחרון ליוזמותיוזמות חדשות ולשיחושיח ער סביב מקומן של נשים בבתי הכנסת האורתודוקסיים בישראל<ref>ראו לדוגמה את שתי כתבותיה של פרופ' ורד נעם ב'[[מקור ראשון]]' ואת התגובות עליהן בגליונות הבאים: [https://musaf-shabbat.com/2013/01/13/מעֵבר-למחיצה-הפנימית-ורד-נעם/ מעבר למחיצה הפנימית] מתאריך 23.1.2013 ו'[https://musaf-shabbat.com/2013/07/26/אין-ממחין-בידן-ורד-נעם/ אין ממחין בידן]' מתאריך 26.7.2013.</ref>, כך לדוגמא בהקמת מניינים שוויוניים, כדוגמאת [[שירה חדשה (ירושלים)|שירה חדשה]] בירושלים.
 
== נשים ובית הדין: מתן עדות ותפקידי דיינות ==