ארתור רובינשטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:Find a Grave בקישורים חיצוניים (תג)
←‏ביוגרפיה: מומלץ לא לפרט כיצד ניסה להתאבד
שורה 18:
מורו הידוע הוא [[קרל היינריך בארת|קארל היינריך בארת]].
 
:בגיל 21 ניסה להתאבד. לאחר כשלונו כתב "בכיתי מרות, בלא ניחומים, במשך זמן רב, כשאני שוכב במקום שנפלתי בלא שום כוח. אחר, ביודעין למחצה, פסעתי בכבדות אל הפסנתר ונתתי פורקן לבכיי במוזיקה... כאשר אדם מפסיק לבכות שוכך הסבל... וכך, כיוון שהטבע תבע את שלו התחלתי לחוש רעב. 'הפעם אוכל שתי נקניקיות', החלטתי... בדרכי לאוטומט של אשלינגר לסעודה המפוארת שלי... גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אהבו את החיים, והם יאהבו אתכם בחזרה. אנשים תמיד מציבים תנאים לאושר.. אני אוהב את החיים ללא תנאים."
בגיל 21 ניסה להתאבד עקב עוניו, איבוד חברתו, והחשבת עצמו לפסנתרן בינוני.
:"הוצאתי את החגורה מן החלוק הבלוי שלי ועשיתי בה לולאה. בחדר הרחצה שלי היה קרס לבגדים שהיה די גבוה כדי להחזיק אותי. קרבתי כיסא, חיברתי את החגורה אל הקרס וכרכתי אותה סביב צווארי. בדוחפי את הכיסא ברגלי נקרעה החגורה ואני נפלתי ארצה בטפיחה."
:"בכיתי מרות, בלא ניחומים, במשך זמן רב, כשאני שוכב במקום שנפלתי בלא שום כוח. אחר, ביודעין למחצה, פסעתי בכבדות אל הפסנתר ונתתי פורקן לבכיי במוזיקה... כאשר אדם מפסיק לבכות שוכך הסבל... וכך, כיוון שהטבע תבע את שלו התחלתי לחוש רעב. 'הפעם אוכל שתי נקניקיות', החלטתי... בדרכי לאוטומט של אשלינגר לסעודה המפוארת שלי... גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אהבו את החיים, והם יאהבו אתכם בחזרה. אנשים תמיד מציבים תנאים לאושר.. אני אוהב את החיים ללא תנאים."
כך, "בזכות החגורה החלשה", העולם קיבל את ארתור רובינשטיין.
 
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] חי רובינשטיין בעיקר ב[[לונדון]], שם ליווה בפסנתר את הכנר והמלחין [[אז'ן איזאיי]]. משנת [[1916]] עד [[1917]] סייר ב[[ספרד]] וב[[דרום אמריקה]], שם התוודע ליצירותיהם של המלחינים המקומיים [[אנריקה גרנדוס]], [[איסק אלבניס|אלבניס]], [[דה פאיה]] ו[[וילה לובוס]]. וילה-לובוס הקדיש לו את יצירתו Rudepoema, הנחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות ביותר לביצוע בפסנתר.