אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הבדלי גרסאות

סביב שנת 960 נקלעה איטליה שוב לתקופה של חוסר יציבות שלטוני, כאשר [[ברנגר השני, מלך איטליה]] השתלט על חלק מאדמות האפיפיורות הצפוניות ואיים כי יכבוש את אדמות האפיפיור סביב רומא. האפיפיור [[יוחנן השנים עשר]] פנה לאוטו בבקשת עזרה. אוטו פלש לאיטליה ב-[[2 בפברואר]] [[962]], והוכתר בו ביום בידי האפיפיור בתואר קיסר. עשרה ימים לאחר מכן נחתמה ה"דיפלומה אוטוניאנום" (Ottonianum), המכונה גם "מתת אוטו", בה הבטיח הקיסר לשמור על עצמאות אדמות האפיפיורות ובתמורה נקבע שלא ימונה אפיפיור ללא [[אשרור]] מצד מלך פרנקיה המזרחית. לאחר שנסוג מ[[רומא]] וכבש מחדש את השטחים אשר היו תחת שלטונו של ברנגריוס השני, החל האפיפיור חושש מהתחזקות כוחו של אוטו. יוחנן השנים עשר כרת ברית עם [[אדלברט, מלך איטליה]] (בנו של ברנגר השני) ושלח שליחים למאדיארים ול[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] במטרה ליצור [[ברית הגנה]] כנגד אוטו. בנובמבר [[963]] שב אוטו לרומא וכינס את מועצת הכנסייה. המועצה הדיחה את יוחנן השנים עשר והכתירה במקומו את ליאו השמיני, לאפיפיור. כאשר עזב הקיסר את רומא פרצה [[מלחמת אזרחים 937–941|מלחמת אזרחים]] בין תומכיו לבין תומכי יוחנן השנים עשר. יוחנן השנים עשר חזר לתפקידו כאפיפיור, והכריז על החרמה של מדיחיו. ב[[יולי]] [[964]] שוב חזר אוטו לרומא והדיח את האפיפיור [[בנדיקטוס החמישי]] יורשו של יוחנן השנים עשר (שמת חודשיים לפני כן). בעקבות אירוע זה, חייב הקיסר את ראשי הכנסייה ברומא כי לא יבחרו אפיפיור ללא אישור קיסרי.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=James Bryce|שם=The Holy Roman Empire|מו"ל=Chronicon Books|עמ=22, 133–134}}}}