החוויה הדתית לסוגיה – הבדלי גרסאות

== נושאים מרכזיים בספר ==

 

ג'יימס מבחין בין דת ממסדית ודת אישית. המונח "דת ממסדית" מתייחס לקבוצה או ארגון דתי, ומשחק תפקיד מרכזי בתרבויות שונות. "דת אישית", לעומת זאת, היא התייחסות לחוויות רוחניות אישיות שאדם חווה ולכמיהותיו הדתיות, בלי קשר הכרחי לתרבותו או לחברה שבה הוא נמצא. בחינת "הדת האישית" בספר מתמקדת בממד הסובייקטיבי שלה – לא באידיאות אלא בחוויות. הספר מעלה את השוני שבחוויות הדתיות ומתאר את רבגוניתן; לשם כך נעזר ג'יימס במגוון גילויי דעת של בני-אדם מכל הדורות ומכל העמים על חוויותיהם הדתיות, גילויים שנקלטו מתוך ספרי-זכרונות, יומנים, איגרות ווידויים מכל הסוגים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.sipurpashut.com/products/%D7%94%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%91%D7%98%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D|כותרת=החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם}}</ref>

 

-       פסיבית: נושא החוויה הוא פסיבי, אינו מסוגל לשלוט בהגעה וביציאה של החוויה.<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Taylor, Charles|שם=Varieties of Religion Today: William James Revisited|מקום הוצאה=Cambridge|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=2003|עמ=23}}</ref>

 

למרות שג'יימס לא ביטא במלואו את [[פרגמטיזם|הפילוסופיה הפרגמטית]] שלו עד פרסום ''הפרגמטיזם'' ב-1907, הגישה לאמונה הדתית בספרו מושפעת מהפילוסופיה הפרגמטית. בהרצאותיו לפילוסופיה ובמסקנותיו, ג'יימס מסיק שדת מועילה באופן כללי למין האנושי, אם כי הוא מודה שאין בכך כדי לבסס את אמיתותה.<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Taylor, Charles|שם=Varieties of Religion Today: William James Revisited|מקום הוצאה=Cambridge|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=2003|עמ=23}}</ref> בעוד שג'יימס התכוון לגשת לנושא החוויה הדתית מזווית פרגמטית זו, [[ריצ'רד רורטי]] טוען שבסופו של דבר הוא סטה מהמתודולוגיה הזאת בספרו. בהרצאותיו על [[קדושה (דת)|קדושה]], כוונתו הייתה לגלות האם המידות הקדושות מועילות לחיי אדם: אם הן אז, לפי הפרגמטיזם, זה תומך בטענתם לאמת. עם זאת, ג'יימס בסופו של דבר מגיע למסקנה שערכן של המעלות הקדושות תלוי במקורן: בהתחשב בכך שהמידות הקדושות מועילות רק אם יש חיים לאחר המוות שאליו הן יכולות להכין את האדם, ערכן תלוי בשאלה אם הן תוצר של האלוהות או תוצאה של הפסיכולוגיה האנושית. זו כבר לא שאלה של ערך אלא של עובדה אמפירית. לכן, רורטי טוען שג'יימס בסופו של דבר נוטש את הפילוסופיה הפרגמטית שלו בשל הסתמכותו האולטימטיבית על ראיות אמפיריות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Rorty, Richard|שם=Some Inconsistencies in James's Varieties|כתב עת=William James and a Science of Religions: Reexperiencing The Varieties of Religious Experience|מו"ל=Columbia University Press|doi=https://archive.org/details/williamjamesscie00prou|עמ=86–97}}</ref> ג'יימס בוחן את האפשרות של "אמונות יתר", אמונות שאינן מוצדקות בקפדנות על-ידי השכל, אך בכל זאת עשויות להיות מוחזקות בקרב אנשים משכילים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.iep.utm.edu/james-o/#SH4b|הכותב=Pomerleau, Wayne P|כותרת="William James (1842—1910)"|אתר=Internet Encyclopedia of Philosophy}}</ref> ג'יימס מודה שיש לו אמונת יתר, שאין בכוונתו להוכיח, שיש מציאות גדולה יותר שאינה נגישה בדרך כלל על ידי דרכי ההתייחסות הרגילות שלנו לעולם שחוויות דתיות יכולות לחבר אותנו אליו.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=Goodman, Russell|שם=Stanford Encyclopedia of Philosophy|שנת הוצאה=2017|קישור=https://plato.stanford.edu/archives/win2017/entries/james/}}</ref>