חטא עץ הדעת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Todsaf1 (שיחה | תרומות)
עורך20 (שיחה | תרומות)
עדכון מקור נוסף להסבר חטא אדם הראשון
שורה 10:
על פי הסיפור המקראי, לאחר ש[[בריאת אדם וחוה|נברא האדם]], הוא הונח ב[[גן עדן]], ושם היו עצים רבים "נחמדים למראה וטובים למאכל". בהיכנסו לגן עדן הוא נצטווה בידי אלוהים לאכול מכל עצי הגן אך הוזהר שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע כי אכילה ממנו תביא למותו: {{ציטוט|וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם, לֵאמֹר: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע - לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת!"|{{תנ"ך|בראשית|ב|טז|יז}}}}
 
[[נחש הקדמוני|הנחש]], שהיה ערמומי וחכם מכל חיות השדה, דיבר עם [[חוה]], ושידל ופיתה אותה לאכול מעץ הדעת טוב ורע. {{ציטוטון|טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל|{{תנ"ך|בראשית|ג|ו}}}}. לאחר שחוה אכלה ממנו היא נתנה גם ל[[אדם (דמות מקראית)|אדם]] לאכול, ואז נפקחו עיניהם והם היו מודעים לכך שהם [[עירום|עירומים]] ועשו להם חגורות.
כאשר שמעו את קול אלוהים מתהלך בגן, הם התביישו והסתתרו בתוך עץ הגן, ולאחר דין ודברים עם אלוהים, נענשו הנחש, חוה ואדם על חטאיהם:
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.{{ש}}
שורה 29:
 
{{ציטוט|תוכן=[[רבי אבא דמן עכו|רבי אבא דעכו]] אמר: [[אתרוג]] היה, ההוא דכתיב (בראשית ג) "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל", אמרת, צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא אלא אתרוג.|מקור=[[בראשית רבה]], [[S:בראשית רבה טו#ז|פרשה ט"ו פסקה ז']]}}
 
ר' [[אברהם אבן עזרא]] מביא דעה ייחודית השונה מדעות המדרשים וזוהי לשונו "והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן, ואינם במקום אחר על כל פני האדמה. והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאוות המשגל, ועל כן כסו האדם ואשתו ערותם. ... וכאשר אכל אדם מעץ הדעת, ידע את אשתו. וזאת הידיעה כינוי למשגל. ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער כאשר ידע הטוב והרע אז יחל לתאוות המשגל." אם כך, לדעתו אין טעם לזהות את עץ הדעת ואת [[עץ החיים]] עם עצים המוכרים לנו, כי אינם בנמצא.
 
ב[[נצרות]] נוצר שיוכו של העץ עם ה[[תפוח]], אולי עקב צבעו האדום, המזכיר [[תשוקה]], ואולי בגלל שכך ציירוהו הציירים הראשונים.
שורה 44 ⟵ 42:
בבסיסו של הסיפור נמצא מעמדו העליון של האל וסמכותו למול האדם שברא, והתביעה הבלתי מתפשרת להישמע באופן מוחלט לציוויי האל. ייתכן שבכוונה נבחר חטא שאין לו משמעות ומובן בעיניים אנושיות, ולא ברור מדוע העונש עליו כה חמור, כדי לומר לבני האדם, שהם צריכים לקבל את הציווי האלוהי, גם כאשר אינם מבינים, מבלי לשאול עליו ועל טעמיו.
 
הפסיכולוג [[אריך פרום]] רואה בחטא האדם הראשון את הייצוג הבולט לבעיית ה[[חופש]][./חטא_עץ_הדעת#cite_note-4 <span class="mw-reflink-text"><nowiki>[4]</nowiki></span>]
ב[[יהדות]] יש פירושים שונים וגישות רבות לחטא עץ הדעת. היו שראו את החטא בכך שאדם וחוה ביקשו לראשונה את הדעת (עץ הדעת) ולא את החיים (עץ החיים). היו כאלו שראו בנחש סמל של כוחות הדמיון ואת החטא בכך שבמקום ללכת אחרי ההכרה השכלית הם התפתו לנהוג על-פי דמיונם הכוזב. בספרות המדרשית, התפתות האישה לשמוע בקול הנחש מדומה לקיום יחסי מין עמו.
 
שאלה שהועלתה בדיונים בהקשר לחטא זה, הייתה, האם קודם לחטא היו אדם וחוה יצורים לא תבוניים? שהרי אם כן, יוצא לכאורה שראוי היה כי יאכלו מהעץ. לשאלה זו מתייחס ה[[רמב"ם]] בספרו [[מורה הנבוכים]] (ח"א פ"ב), ושם הוא מסביר את דעתו, כי לפני חטא עץ הדעת היו אדם וחוה בעלי שכל מוחלט, המתעלם מהמוסכמות האנושיות ודן לפי מושגים של "אמת" ו"שקר", ואילו לאחר החטא נוספה להם הכניעה למוסכמות (ה"טוב" וה"רע"), שאינן רציונליות - כדוגמת הבושה מן העירום. הוגי דעות אחרים פירשו שהמצב המתוקן, שקדם לחטא, הוא זה שבו אין לאדם שכל הבוחן ובודק, והוא נשען על האל בלבד, כילד בחיק הוריו. בתפיסה זו, נתפס השכל שהתקבל בעקבות החטא כדבר שלילי בעיקרו. פרשנות נוספת הייתה ש"לדעת" טוב ורע נגזר משורש יד"ע, במובן של קיום [[יחסי מין]] ותאווה מינית (כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"), והייצריות היא זו שנוספה לאדם הראשון, ומסיבה זו רק לאחר האכילה מן העץ התביישו אדם וחוה מהיותם עירומים.
 
הפסיכולוג [[אריך פרום]] רואה בחטא האדם הראשון את הייצוג הבולט לבעיית ה[[חופש]] של האדם. מעשה החטא הוא למעשה האקט הראשון של החופש האנושי. אי הציות לפקודת האל היא למעשה השתחררות מכפייתו של האל וראשיתה של התבונה האנושית. האדם צועד לקראת אנושיות ולקראת ייחודו, כאשר הוא מנפץ את ההרמוניה בינו לטבע. בניתוקו ובהתעלותו מעל הטבע, הוא מבחין ומודע לעירומו ומתבייש בעצמו. הוא בודד וחופשי ועם זאת חסר אונים ומפוחד. הוא זכה בחופש, אך חופש זה נראה לו כקללה, מפני שהוא איננו חופשי להגשים את ייחודו.{{הערה|1=מנוס מחופש, עמ' 33-34}}
 
על פי גישת ה[[נצרות]], חטא זה קרוי "'''[[החטא הקדמון]]'''", שבעטיו נגזרה על כל האנושות לא רק מיתה, אלא אף חיי סבל וטומאה בעולם החומר המקולל ללא תקנה, שבו האישה חוברת ל[[שטן]], ומחטיאה ומדיחה את הגבר בפיתויים מיניים.
שורה 63 ⟵ 57:
* [http://mikranet.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=5864 מאמרים בנושא "עץ הדעת"] בספרייה הווירטואלית של מטח
*[[אליעזר מלמד|הרב אליעזר מלמד]] על [https://ph.yhb.org.il/category/18/18-01/#halacha3 תוצאות חטא אדם הראשון] באתר [[פניני הלכה]]
*[[שבתי סבתו|הרב שבתי סבתו]] על [https://www.kiryatmoshe.co.il/arcive/parashatshavua/1364-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%93%d7%a2%d7%aa הסיבות לחטא ותוצאותיו]
 
== הערות שוליים ==