עמוס אילון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:בריטניקה בערכים כאשר הקישור לא נמצא (תג) |
הגהה בערך של כותב מילים |
||
שורה 1:
{{אישיות תקשורת}}
'''עמוס אילון''' ([[4 ביולי]] [[1926]]{{הערה|
== ביוגרפיה ==
אילון נולד בשם היינריך שטרנבך (Heinrich Sternbach) ב[[וינה|ווינה]], בשנת [[1926]]. בעידודה של האם, עבר אביו לארץ ישראל בסוף שנות ה-20. בעקבות האנטישמיות ב[[אוסטריה]] ועליית הנאצים לשלטון ב[[גרמניה]], החליט אביו לצרף את משפחתו אליו בשנת [[1933]].
בגיל 18 שינה את שמו ל"עמוס אילון".
ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] נמנה עם אנשי חוגו של [[אורי אבנרי]] (חוג "במאבק").
בשנת [[1954]] החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "הארץ", ופרסם סדרות של כתבות שחלקן הביאו לו מוניטין, ואחרות היו שנויות במחלוקת. הוא כתב סדרה בת שמונה כתבות על [[יהדות מרוקו]], עליה נכתב כי "הוא תיאר אותם בתיעוב, ללא שום [[אקזוטיקה]] וללא שום [[חמלה]]. אילון כתב תיאורים דוחים על חוסר היגיינה, דלות ועבודה ירודה". הכתבות עוררו סערה בישראל, והדיה הגיעו עד [[מרוקו]] ו[[תוניסיה]]{{הערה|
אילון היה בן טיפוחיו של העורך הראשי והמו"ל של "הארץ", [[גרשום שוקן]].
באמצע [[שנות ה-60]] היה הכתב הראשון בבירת גרמניה המערבית, [[בון]]. לפני [[מלחמת ששת הימים]] גויס אילון לשירות מילואים ככתב צבאי בדרום ישראל. במהלך שירותו שלח מאמר לגרשום שוקן, ובו הביע חשש שאם תפרוץ מלחמה, היא תיצור בעיות קשות יותר מאלה שנועדה לפתור. מאמר זה לא פורסם.{{ש}}▼
▲משנת [[1956]] שימש ככתב חוץ ב[[אירופה]] וב[[ארצות הברית]] עבור עיתון "[[הארץ]]".
▲במהלך שהותו בוושינגטון הכיר את בת' לבית דרקסלר, [[סוכן ספרותי|סוכנת ספרותית]]. הם נישאו ב-1961.
▲לפני [[מלחמת ששת הימים]] גויס אילון לשירות מילואים ככתב צבאי בדרום ישראל. במהלך שירותו שלח מאמר לגרשום שוקן, ובו הביע חשש שאם תפרוץ מלחמה, היא תיצור בעיות קשות יותר מאלה שנועדה לפתור. מאמר זה לא פורסם.
פרט להפסקה בין השנים [[1971]]–[[1978]], שימש ככתב "הארץ" עד לשנת [[1986]] ונחשב לעיתונאי מוביל. בשנת 2001 פרש מהעיתון.
אילון למד משפטים והיסטוריה ב[[אוניברסיטת תל אביב]], ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וב[[אוניברסיטת קיימברידג']].
הוא פרסם מאמרים רבים בשבועון האמריקאי "[[ניו יורקר]]" ובכתב העת
ב-21 בפברואר [[1988]], בזמן [[האינתיפאדה הראשונה]], פרסם איילון יחד עם [[יהודה עמיחי]], [[עמוס עוז]] ו[[א. ב. יהושע]], מכתב ב[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]], בו הפצירו ב[[יהדות ארצות הברית|יהודי ארצות הברית]] "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל ב[[השטחים|שטחים]]
במהלך [[שנות ה-90]] החל אילון לבלות את מרבית זמנו ב[[איטליה]], ובשנת [[2004]] פירק סופית את דירתו בירושלים, בין היתר עקב אכזבתו מההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות במדינת ישראל.
בריאיון ל[[ארי שביט]] טען כי:
"הרי פה לא השתנה שום דבר בארבעים השנים האחרונות. הבעיות נשארו בדיוק אותן בעיות. הפתרונות היו ידועים כבר אז. אבל אף אחד לא שם לב אליהם. ואני מצאתי את עצמי חוזר עליהם. מצאתי את עצמי אומר תמיד את אותו הדבר. והתחלתי לשעמם את עצמי. הדיאלוג לא היה פורה. זה היה דיאלוג סרק. הייתי קול קורא במדבר."
בריאיון טען עוד כי ישראל היא מדינה "פשיסטואידית וצרת אופקים" וכי "אני לא מתפלא על האוכלוסייה. אנחנו יודעים מנין היא באה. או מארצות ערב או ממזרח אירופה"{{הערה|
באותה שנה זכה בפרס הספרותי הבריטי "הרבעון היהודי וינגייט" (Jewish Quarterly Wingate Prize).
בשנים
בתו היא במאית [[סרט תעודה|סרטי התעודה]] [[דנאי אילון]]. אילון השתתף בסרטה של בתו "פה ולא שם", המתייחס למשנתו.
עמוס אילון נפטר
== על יצירתו ==
|