פנחס רוטנברג – הבדלי גרסאות

ב-29 במרץ [[1923]] יסד רוטנברג את [[חברת החשמל]] לארץ ישראל.{{הערה|{{תנועת העבודה|פנחס רוטנברג|people/1179997764}}}} במאי 1923 הקים את [[תחנת הכוח הראשונה של תל אביב]], וב-10 ביוני 1923 נערך טקס הפעלתה הרשמי.{{הערה|שם=גבירצמן|{{קישור כללי|הכותב=בני גבירצמן|כתובת=https://slideplayer.co.il/slide/17111498/|כותרת=תחנת הכוח הראשונה בארץ שהאירה את תל-אביב ויפו|אתר=מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל|תאריך=|תאריך_וידוא=}}, שקופית 12 במצגת}}

באותה שנה, ערב הקמתה של התחנה לאספקת כוח ב[[יפו]], נדרש על ידי הממשלה להסביר מדוע לא הקים את [[תחנת כוח הידרואלקטרית|התחנה ההידרו-אלקטרית]] בירקון, כפי שנדרש בכתב הזיכיון. רוטנברג השיב כי מטעמים לאומיים נמנעו ערביי יפו מלמכור לו את הקרקעות הדרושות לכך.{{הערה|שם=גבירצמן}} מדי ששה חודשים ביקש רוטנברג וקיבל הארכה למועד התחייבותו, ובינתיים סיפק את החשמל לכל האזור מתחנת הדיזל, שגדלה עד שלא היה כבר צורך בתחנה ההידרו-אלקטרית, ולכן ביקש מהממשלה לשחררו מן ההתחייבות הזו. עיריית יפו הפעילה לחץ כבד על הממשלה לבטל את הבלעדיות שניתנה לרוטנברג ולאפשר לה לנצל את מי הירקון למפעלי השקיה ואספקת מים לעיר, אולם רוטנברג סירב לוותר על זכותו הבלעדית להשתמש במי הירקון. מחלוקת זו נמשכה עד 1927. ב-15 באוקטובר אותה שנה, נחתם במשרד המושבות הסכם האחדת זיכיון הירדן וזיכיון הירקון תחת ניהולה של חברת החשמל הארץ-ישראלית שהוקמה בשלהי 1926. בהסכם זה התחייבה החברה להתיר לממשלה לשאוב "לצורכי ציבור" עד 20,000 מ"ק מים ליום מן הירקון.{{הערה|שאלתיאל, א, עמ' 169–170; עמ' 332, הערה 162.}}