המוות השחור – הבדלי גרסאות

 

=== התמודדות הכנסייה עם המגפה ===

 

הדרכים הרוחניות העיקריות בהן בחרו [[הכנסייה הקתולית]] והמאמינים להתמודד עם המגפה היו תפילות ונדרים. הקדושה העיקרית אליה פנו המאמינים בתקווה לסיוע, הייתה [[מרים, אם ישו|מרים]] הבתולה, אמו של ישו. המאמינים קיוו כי מרים תוכל לפנות אל בנה ולבקש רחמים עבור הסובלים מהמגפה. מרים נודעה כמגינה על מאמינים, והוצגה ביצירות רבות כמגינה על מאמינים מתחת לגלימתה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = William Naphy and Andrew Spicer|שם = The Black Death and the History of Plagues, 1345-1730|מו"ל = Tempus Publishing Ltd|שנת הוצאה = 2000|עמ = 46}}}}. קדושים נוספים אליהם בחרו המאמינים להתפלל היו [[רוכוס הקדוש]], ו[[סבסטיאן הקדוש]]. רוכוס הקדוש (מאות 13–14) נחשב לקדוש המגפה כיוון שהאמינו כי הצליח לרפא רבים ממגפה ברומא לאחר שבירך אותם עם הצלב הקדוש. רוכוס הקדוש הקדיש את חייו לטיפול בחולים, נדבק בעצמו במגפה באיטליה והחלים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Johannes Nohl|שם = The Black Death: A Chronicle of the Plague|מו"ל = Unwin Books|שנת הוצאה = 1926|עמ = 84-85}}}}. סבסטיאן הקדוש (מאה 3 לספירה) הפך לקדוש על ידי כך שנרפא מפצעי חיצים שנורו עליו, והפך לסמל לגאולה ממחלות. החצים נתפסו כחיצים ממקורות שמימיים, אשר מייצגים את המגפה ואת המוות, והוא נחשב לקדוש המתאים להגנה מפני אותם "חיצים אלוהיים"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ED Daniel Williman|שם = The Black Death: The Impact of the Fourteenth- Century Plague|מו"ל = Medieval & Renaissance texts & studies|שנת הוצאה = 1982|עמ = 113}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = William Naphy and Andrew Spicer|שם = The Black Death and the History of Plagues, 1345-1730|מו"ל = Tempus Publishing Ltd|שנת הוצאה = 2000|עמ = 45-46}}}}. במקביל למרים הבתולה, רוכוס הקדוש וסבסטיאן הקדוש, היו קדושים נוספים אשר האמינו כי ביכולתם לרפא את המגפה, וזרמים שונים האמינו כי עליהם להתפלל לקדושים שונים על מנת לרפא את היבשת מהמגפה{{הערה|שם=:0}}.