משה גרשוני – הבדלי גרסאות

סדרת עבודות אחרת, אף היא משנת 1970, היא סדרת רישומים על קרעי נייר הנושאים שמות, כגון "[[הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור]]". בעבודות אלו הדגיש גרשוני את קצות הנייר על ידי קריעתו או על ידי השחרתו. פעולות אלו נועדו, על פי גרשוני, "להוכיח שלנייר יש עובי, שהוא תלת-ממדי"{{הערה|שם=Studio76-63|1=משה גרשוני, "שתי פגישות עם משה גרשוני", '''סטודיו''', 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 63}}. בהצבעה על תוכו השחור של הנייר ניסה גרשוני לְסמן – באירוניה – את מה "שמעבר", כלומר את ממד ה[[טרנסצנדנטי]] של האמנות.

בקבוצה של עבודות שיצר גרשוני לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70 החלו להופיע ביצירתו תכנים שחרגו מן העיסוק בשאלות ייצוג אמנותי טהור. עם זאת, שמר גרשוני על מאפיינים צורניים של האמנות המושגית, כגון סדרתיות, שימוש בטקסט והדגשה של הממד ה[[התייחסות עצמית|רפלקסיבי]] של העבודות. בין התכנים המרכזיים החדשים שהופיעו בעבודותיו הייתה שורה של התייחסויות [[ביוגרפיה|ביוגרפיות]] ברורות לאמן ולמשפחתו. בעבודה "[[אבי סביזקני]]" ([[1971]]), לדוגמה, שהוצגה בתערוכה "[[מושג + אינפורמציה]]" ב[[מוזיאון ישראל]] (אוצר [[יונה פישר]]), תלה גרשוני תצלום משפחתי מוגדל ובו מסומן בעיגול ראשו של סבו מצד אביו. לצד התצלום הופיע הכיתוב "אבי זקני, משה בן פלוני, גלף עץ. פלוצק, פולין, 1910". בתערוכה "בנדיקטוס", תערוכת יחיד שהוצגה בשנת [[1974]] ב[[גלריה יודפת]] בתל אביב, הופיעה יצירה נוספת העושה שימוש בתצלומי משפחה. מתחת לשלושה תצלומים של אביו וסימונים של צבע אדום, צירף גרשוני טקסט המודפס על נייר ובו הכיתוב "אבי נולד בפולניה, למד חקלאות בצרפת. עלה לארץ בשנת 1929. נטע פרדסים.". היחסים שבין הדימויים לבין הטקסטים הכתובים, יצרו, על פי פרשנותו המאוחרת של [[גדעון עפרת]], הצבעה על הניתוק שבין ה[[חלל]] וה[[זמן]], ובין [[אירופה]], שבה חי סב המשפחה, לבין ישיבתו של גרשוני בארץ ישראל{{הערה|גדעון עפרת, "גרשוני באפור", '''סטודיו''', 40, ינואר 1993, עמ' 22–23}}. הפער בין העבר להווה מופיע גם במיצב "ברושים/זכרונות" (1971) שהוצג ב[[בית האמנים תל אביב|בית האמנים]] בתל אביב, ובו שילב גרשוני תצלומי ילדות שהונחו על גבי גזעי עץ [[ברוש]] כרותים.