תגובת שרשרת גרעינית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קט' |
מ בוט החלפות: גאומטרי; אצטדיו; לעתים; וכדומה; |
||
שורה 17:
==זמן היווצרות ממוצע==
זמן ההיווצרות הממוצע הוא הזמן הממוצע שעובר מפליטת נייטרון עד ללכידת ביקוע. הנייטרונים עוברים מרחקים קצרים בלבד, עד לטווח של 10cm (הקוטר של מסה קריטית); המהירות הממוצעת של נייטרון היא באזור של 10,000km/s, כך שמסגרת הזמן היא בטווח של 10ns. יחידה זו מכונה
==גורם הכפלת הנייטרון האפקטיבי==
שורה 30:
:*K > 1 (מסה על-קריטית): תחילת התגובה היא עם נייטרון אחד כאשר יש הסתברות לא-טריוויאלית שהוא לא גורם ביקוע או שתחילת תגובת השרשרת דועכת. אולם, ברגע שמספר הנייטרונים החופשיים הוא יותר מבודדים, סביר להניח שהוא יגדל באופן אקספוננציאלי.
הן מספר הנייטרונים הנוכחים בקבוצת האטומים (שהוא גם השיעור המיידי של תגובת הביקוע), ומספר הביקועים שהתרחשו מאז תחילת התגובה, הוא פרופורציונאלי ל- <math>e^{(k-1)t/g}</math>, כאשר g הוא זמן ההיווצרות הממוצע ו-t הוא הזמן שעבר. דבר זה לא יכול להמשיך, כמובן: K יורד כאשר כמות חומר הביקוע שנשארה יורדת; כמו כן, גם המבנה
כאשר K שואף ל-1, החישוב הזה נותן הערכת יתר במידה מסוימת ל"שיעור ההכפלה". כאשר [[גרעין האטום|גרעין]] [[אורניום]] סופג נייטרון הוא נכנס למצב מעורר למשך זמן קצר מאוד שיכול לדעוך במספר דרכים אפשריות. הצורה הנפוצה היא ביקוע לשני שברים, תוצרי ביקוע, שהם בדרך כלל איזוטופים של [[יוד]] ו[[צזיום]], עם פליטה של מספר נייטרונים. תוצרי הביקוע עצמם אינם יציבים, עם טווח רחב של זמן חיים, ובדרך כלל מדובר במספר שניות, ומתפרקים גם כן, ובכך משחררים נייטרונים נוספים.
שורה 60:
לאו סזילארד ניסה לגרום לתגובת שרשרת באמצעות שימוש ב[[בריליום]] ו[[אינדיום]] בשנת [[1936]] אולם לא הצליח. בשנת [[1939]], לאו סילארד ו[[אנריקו פרמי]] גילו שכפול נייטרונים ב[[אורניום]], והוכיחו שתגובת השרשרת אפשרית מבחינה מעשית.
תגובת השרשרת המלאכותית הראשונה שהחזיקה מעמד בוצעה על ידי המעבדה המטאלורגית, בהובלת אנריקו פרמי ולאו סילארד, במגרש ראקטס (משחק ספורט דמוי [[טניס]]) מתחת לספסלי הצופים של
===כור גרעיני טבעי===
| |||