ויקיפדיה

ארנון סופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
←‏מחקריו: נייטרליות
שורה 21:
 
==מחקריו==
עיקר מחקריו דנים בבעיות ה[[גאואסטרטגיה|גאואסטרטגיות]] של ישראל, כמו דמוגרפיה, מים, יחסי יהודים-ערבים, פיתוח ה[[פריפריה]], [[איכות הסביבה]], [[לוחמה בשטח בנוי]] ועוד. סופר נודע כמקורב למנהיגים הפוליטיים בישראל מכל הזרמים ולפיכך היה שותף בכמה מהתהליכים המדיניים של ישראל ובין היתר חבר במשלחת הצבאית ב[[הסכמי אוסלו|שיחות אוסלו]] ובנושאי המים מול [[סוריה]] ו[[לבנון]]. עוד נודע בזכות אזהרותיו מפני הדמוגרפיה הערבית ועל רקע זה כיוזם [[תוכנית ההתנתקות|תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה]]{{הערה|1=ארנון סופר, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3197185,00.html כך נפל לשרון האסימון הדמוגרפי], 09.01.06, באתר [[ynet]] {{PDF}}}} אותה ביצע [[אריק שרון|שרון]] ב[[קיץ]] [[2005]]. קודם לכן (2001) סייע לשרון לתחם את קווי ההפרדה ביו"ש שהיו בעצם קווים דמוגרפים{{מקור}}.
 
===הדמוגרפיה במדינת ישראל===
סופר מרבה להתבטא בנושא [[דמוגרפיה של ישראל]], בייחוד בהקשר של [[האיום הדמוגרפי]] לקיומה של מדינת ישראל בכלל והרוב היהודי פריפריהבפריפריה בפרט. האיום נעוץ לדבריו בפער בשיעורי הילודה בין האם הערבייה הישראלית והאם הפלסטינית, לאם היהודייה ומהגירה בלתי חוקית של מבקשי עבודה. בשנת 2009 כתב על תופעת [[מסתננים מאפריקה בישראל|מסתנני העבודה]] והיה ממאיצי הקמת הגדר הגדולה בגבול מצרים (ב-17.7.10 הופיע בממשלה בעניין זה והצביעוטען עלאת ממדיהדבר האסון שירד על ישראלהבא אם לא ייחסם גבול זה מידבאופן מידי):{{ציטוט
| תוכן = ל-7.3 מיליון הנפש שמונה החברה הישראלית באמצע 2009 נוספו כ-300 אלף פלסטינים (ייתכן שחלקם מופיעים בנתונים על ערביי ישראל?). אליהם יש להוסיף כ-30 אלף פליטי/מהגרי אפריקה (מספר ממוצע משוער), ואל אלה – כרבע מיליון מהגרי עבודה אחרים. מספר הזרים שנכנסו לישראל מאז 1967 עומד אפוא על כ-600 אלף נפש, שהם 7.5% מכלל המתגוררים בישראל (סה"כ 8 מיליון בני אדם בישראל). אם נצרף את הרוסים שאינם יהודים לקבוצת היהודים, יהיה שיעור הזרים 26%. מ-45 אלף בני הפלשמורה בישראל, רבים מאוד הם נוצרים. 16 אלף נשים בגדה המערבית וכ-14 אלף נשים שהובאו מהשטחים ומדרום ירדן, מתגוררות בדרום ישראל ומקבלות קצבאות מישראל. אם קבעתי לעיל כי כחצי מיליון מסתננים מתגוררים בישראל, בא שר הפנים לשעבר [[רוני בר-און]] ומדבר על כמיליון זרים השוהים כאן (פלתר 2009).
| מקור =[https://ch-strategy.hevra.haifa.ac.il/fullbooks/20100105/files/assets/common/downloads/publication.pdf פליטי דארפור, מהגרי עבודה ו"קארטל ארגוני הזכויות"], עמוד 12
שורה 31:
 
==="מדינת תל אביב"===
סופר מזהירטוען כי ההתכנסות של הציבור היהודי־ציוני למרכז הארץ, ונטישת הפריפריה לבלעדיות ערבית־פלסטינית, מסכנת את המדינה כולה. הסכנה הלאומית נובעת מכך שישנה ועוד תמשיך להיות תחרות על שטחים ועל בניית כלים לאומיים נפרדים בין האוכלוסייה היהודית לערבית. עם השנים היישוב היהודי במדינת ישראל הולך ומתרכז באחוז גבוה ב[[מישור החוף|מישור־החוף]] מ[[חדרה]] ועד [[אשקלון]], ואילו שאר אזורי הארץ מתרוקנים מיהודים. כל זאת בעוד שהאוכלוסייה הערבית מתרבה במהירות ומשתלטת עליהם פיזית ודמוגרפית. התהליך הוא עכשווי, מזה שנים ניתן לראות מיעוט יהודי מתמעט בפריפריה, ולעומת זאת, השתלטות בדואית בדרום ובצפון־ה[[נגב]], ערבית בשדרת ההר ([[ירושלים]], [[יהודה ושומרון]]), ב[[הגליל|גליל]], ב[[עמק יזרעאל]] וכן הלאה. כך יהודי ישראל מממשים למעשה מהלך חמור יותר משהציעה [[תוכנית החלוקה]] של האומות המאוחדות ב־1947. כל התהליך לעיל יהפוך לבלתי־הפיך בעוד 15–20 שנים.{{הבהרה|ממתי?}} "טבעת החנק" הערבית תתעבה ותתחבר לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה והשומרון וכן אל זו שמעבר ל[[נהר הירדן]], כל זה מול התפתחות עיר-מדינה – היא "[[מדינת תל אביב]]".
 
ב[[תל אביב]] סופר רואה עוצמה כלכלית, פוליטית, צבאית, חברתית, תרבותית, לאומית ותקשורתית אדירה ביחס לפריפריה, וכל אלה גורמים לתושביה וכן לקברניטי המדינה לחטוא ב[[אסקפיזם]] ולהחמיר את מגמת ההתכנסות בתכנון, בניהול ובבנייה נואלים. בתקשורת העניינים הגאו־דמוגרפיים בכלל אינם נסקרים, ואילו [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] בפרט מוצג על ידי התקשורת התל אביבית בצורה מעוותת ורחוקה מהמציאות. כל זאת מתוך שאננות ו[[אדישות]] הנובעות בין היתר מ[[בורות]].
שורה 52:
מסקנות הוועדה היו להכיר בכפרים הלא־מוכרים ולשלבם במערך היישובים הקיים, אך מתן שירותים ליישובים הלא־מוכרים הרי הופך אותם ליישובים מוכרים למעשה. גם המונחים ששימשו במסקנות הוועדה נועדו לערפל את המציאות ולהשלים עם המציאות המסוכנת. את 50,000 הבתים הלא־חוקיים הוועדה מלבינה בדיעבד{{דרוש מקור|סיבה=}}, וכך מנציחה את המציאות, נוסף על כך, גם אילו יימצאו תקציבים למתן תשתיות הבדואים, עוד 10–15 שנים תוכפל אוכלוסיית הבדואים ויהיו 100,000 בתים לא־חוקיים להכשיר, ו־40-100 יישובים חדשים{{דרוש מקור|סיבה=}}. הבדואים אינם נותנים כתף לעצור את התופעה, בייחוד אם הוצע להם פיצויים שכלל אינם מגיעים להם על־פי חוק. גם העברת העובדים בבסיסי צה"ל לנגב לא תתאפשר בגלל המציאות הגאוגרפית חברתית-פוליטית שנוצרת שם{{דרוש מקור|סיבה=}}.
 
הצעתו של סופר: מתן מענה תשתיתי כלכלי וחינוכי ל־14 היישובים שכבר הוכרו, להוסיף עוד 5–6 יישובים חדשים, הענקת יכולת הבחירה לתושבי הפזורות לאילו מהיישובים להשתקע. המדינה תסייע כספית ואף תשלם פיצויים אף על פי שאינם מגיעים להם. מי שיסרב יאבד זכויות נדל"ניות ויועבר בצו שלטוני. החלטת הוועדה תהיה סופית ומהירה, ותיעשה אף על פי שגורמי שמאל קיצוני ינסו לעצור אותה. היתרונות הם שבמקום מאות פזורות שיוכרו רשמית אך יוזנחו בפועל, יהיו 20 יישובים שיפותחו. ערי הדרום לא יוגבלו בהרחבתן בשל היותן סגורות על ידי פזורות הפרוסות בפראות, וגם בסיסי צה"ל יוכלו להדרים. לדעתו, כל עוד לא יחול שינוי שלטוני, הצעתו לא תצא לפועל, והכאוס והעוני יגדלו. יתרלפי על כןסופר, החל מ־2009 מתפתחות "חזיתות חדשות" בין הבדואים לממשל, האחת בנגב המרכזי, והשנייה מצפון לרהט בכוון לתל אביב-רחובות-ראשון־לציון{{הערה|1=ארנון סופר, [http://ch-strategy.hevra.haifa.ac.il/fullbooks/20090310/goldberg_commission.pdf בעקבות ועדת גולדברג – האם איבדה ישראל את הנגב הצפוני?], קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, מרץ 2009, באתר [[אוניברסיטת חיפה]] {{PDF}}.}}.
 
===פער המיליון===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ארנון_סופר"