מריאן הירש – הבדלי גרסאות

| מדינה = [[ארצות הברית]]

}}

 

התעניינה, בין השאר, בתפקיד הצילומים המשפחתיים בבניית הזהות של פרטים ומשפחות וכמדיום לבדיקה, לשילוב ולשילוב מחדש בזהויות אלה של העבר, לרבות אירועים טראומתיים, כדוגמת השואה.

 

==ילדות וצעירות==

 

 

==פעילותה המדעית והדידקטית==

למשך 30 שנה בשנים [[2004]]-[[1974]] לימדה ב[[דרטמות' קולג'|מכללת דארטמות']], אחת האוניברסיטאות הפרטיות מ[[ליגת הקיסוס]] היוקרתית בארצות הברית, החל משנת [[1989]] כפרופסור. בשנת [[1977]] הייתה למשך שנה פרופסור אורח לספרות צרפתית ו[[מדעי הרוח]] ב[[אוניברסיטת ואנדרבילט]].

 

 

אחד הנושאים העיקריים שהעסיקו את הירש הוא העברת הזיכרונות מדור לדור. בספרה - ''The Generation of Postmemory:Writing and Visual Culture After the Holocaust'' (דור הבתר-זיכרון: כתיבה ותרבות חזותית אחרי השואה) היא הראתה כי זיכרונם של אירועים טראומתיים שעברו ההורים, הסבים או בני משפחה אחרים, חיים בתוך צאצאיהם, כאילו אלה האחרונים חוו בעצמם את החוויות האיומות שסיפרו האחרים. לצורך הדגמה לתאוריה זו, הביאה מריאן הירש מסיפורי ניצולי השואה מצ'רנוביץ ומסיפורי צאצאיהם, כולל הרשמים המוטבעים על ידי חפצים ותמונות שנשארו מן התקופה ההיסטורית. סוג זה של זיכרון, המושפע על ידי דמיונות השלכתיים ויצירה מחדש, כונה על ידי מריאן הירש "בתר-זיכרון" או "פוסט-זיכרון" (post-memory). המושג יושם על ידי מחברים גם בסיטואציות טראומתיות, היסטוריות ותרבותיות אחרות. במחקרים אחרים (כמה מהם בשיתוף פעולה עם בעלה, לאו סיפצר) הנוגעים בתצלומים ישנים, הושפעה מריאן הירש על ידי המושג punctum של [[רולאן בארת]] ופיתחה את המושג "נקודות זיכרון" המקשר את הצילומים לזיכרון.