מרד הפלאחים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
קאסים > קאסם
שורה 25:
 
===ההכרזה על המרד בשכם===
[[קאסיםקאסם אל-אחמד]] {{אנ|Qasim al-Ahmad}}, ראש החמולה שהתגוררה ב[[ג'מעין]], מונה על ידי אבראהים פאשא להיות המוסתאסלם של תת-מחוז שכם. קאסיםקאסם אסף את נכבדי שכם, חברון וירושלים וב-19 במאי 1834 הודיעו לנציגי השלטון המצרי כי משפחות ערביות יפסיקו לספק מתגייסים לצבא המצרי. המושל אבראהים פאשא שלח בתגובה את צבאו לערים המורדות והעימות הצבאי החל. החמולות הערביות, שהעדיפו את העותמ'אנים, מרדו תחת הנהגתו של קאסיםקאסם אל-אחמד.
 
===ירושלים===
שורה 32:
יהודי העיר, כמו גם הנוצרים, היו תחת מתקפה. אסד רוסתום (Rustum) מ[[האוניברסיטה האמריקנית בביירות]] פרסם ב-1938 את המסמכים המצריים על המרד וציטט מתוך הדיווח על ירושלים: "בתיהם של היהודים נהרסו באופן מוחלט עד כי לא נותרה מיטה לישון עליה. רבים מהם נשחטו, נשותיהם ובנותיהם נפגעו".{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42, [[הוצאת כתר]], 2013.}}
 
צבאו של אבראהים פאשא הכריע את אנשיו של קאסיםקאסם בחודש שלאחר מכן. ב[[בית לחם]] הסמוכה החריב הצבא המצרי את הרובע המוסלמי ותושביו פורקו מנשקם.
 
===חברון===
שורה 41:
 
==תוצאות המרד==
לאחר דיכוי המרד, נתלו קאסיםקאסם ושני בניו הגדולים. הצבא המצרי מחק 16 כפרים לפני שכבש את שכם. כ-10,000 פלאחים הוגלו למצרים ואוכלוסיית הארץ פורקה מנשקה. אבראהים פאשא הכריח את ראשי החמולות לעזוב את שכם ולהתגורר בכפרים סמוכים. [[חוסיין עבד אל-האדי]] מונה כמודיר של [[איילט צידון]] שכלל את כל ארץ ישראל.
 
השלטון העות'מאני הטורקי הושב בסופו של דבר על כנו בשנת 1840, אך מוסלמים מצרים רבים נשארו בירושלים. [[צו שריף גולחאנה]], אותו פרסם [[אבדילמג'יט הראשון]] הסיר את ההגבלות על נתינים לא-מוסלמים של האימפריה העות'מאנית כחלק מרפורמות ה[[טנזימאט]], שכללו, בין השאר, רפורמה בגיוס לצבא.