מרד הפלאחים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קאסים > קאסם
מ ←‏תחילת השלטון המצרי: יש ערך בעברית
שורה 15:
כמו שליטים קודמים של מצרים, שאף מוחמד עלי לשלוט על בלאד א-שאם (ה[[לבנט]]) בשל חשיבותו האסטרטגית ומשאביו הטבעיים. כמו כן, מחוזות עות'מאניים במזרח הים התיכון הייתה מוקד לסחר בינלאומי ושוק מפותח. נוסף על כך, הוא יכול היה להשיג בדרך זו קהילה צרכנית שתהיה שבויה בידי התוצרת המצרית. השליטה על סוריה הייתה אמורה גם ליצור אזור חיץ בין מצרים לסולטאן העות'מאני ב[[איסטנבול]].
 
עלי הורה על שיקום הצבא ובניית צי חדש במקום זה שהושמד ב[[קרב נאווארינו]], וב-31 באוקטובר 1831 החלה הפלישה המצרית לסוריה תחת הנהגתו של אבראהים פאשא, בנו הבכור של עלי. הפלישה הובילה ל[[המלחמה המצרית-עות'מאנית הראשונה|מלחמה הטורקית-מצרית הראשונה]] {{אנ|Egyptian–Ottoman War (1831–33)}}. התירוץ שניתן לפלישה כלפי חוץ היה סכסוך עם [[עבדאללה פאשא]] מ[[עכו]]. עלי טען ש-6,000 פלאחים ברחו לעכו כדי להימנע מגיוס, תשלום [[קורווה]] ו[[מס]]ים, ותבע את החזרתם למקום מושבם. אבראהים פאשא התקדם דרך ארץ ישראל, כבש את [[חיפה]] בדצמבר 1831 והשתמש בה כבסיס עיקרי לצבאו.
 
תחת שלטון [[האימפריה העות'מאנית]] ראו עצמם הערבים בארץ ישראל כנתינים עות'מאנים. המרד, שהחל בחודש מאי 1834, ניצת כהתקוממות עממית נגד הדרישה המכבידה למגויסים שנתפשה על ידי הפלאחים כשקולה כמעט לגזר דין מוות. בתחילה נחלו המורדים הצלחות ותפסו את השלטון בערים רבות, בהן שכם, ירושלים וחברון. בתגובה, שלח [[אבראהים פאשא]] את הצבא, אשר דיכא את המתקוממים וכבש את מעוזם האחרון, חברון, ב-4 באוגוסט.