גשר אוסישקין – הבדלי גרסאות

לקראת [[מצעד צה"ל]] בשנת [[1965]], הניח [[צה"ל]] שני [[גשר ביילי|גשרי ביילי]], שתוכננו בידי מהנדס חברת [[תכנון המים לישראל]] עובדיה לזרי, בין [[שדרות רוקח]] לרחוב אוסישקין. בעקבות גידול נפח התנועה הנכנסת לתל אביב מצפון בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] נוצרו עומסי תנועה כבדים על [[גשר הירקון]] וחלק מהתנועה עברה ל[[גשר ווקופ]] הישן. על מנת להקל על התנועה ולאפשר את סגירת גשר ווקופ לצורך שיפוצים הסכים צה"ל לבקשת [[עיריית תל אביב]] להותיר את אחד מהגשרים להקלת עומסי התנועה, עד הקמת הגשר הקבוע על רחוב אבן גבירול{{הערה|{{מעריב||גשר ביילי בהמשך איבן גבירול ישמש זמנית מוצא מתל אביב|1965/05/11|01507}}}}{{הערה|{{דבר||גשר רידינג ייסגר לתנועה במקומו יוקם גשר ביילי|1965/06/09|00808}}}}.

בשנת [[1959]] ב-14 [[יולי|ביולי]] בשעה 19:00 בערב מהגשר הקטן הסמוך לגשר בר-יהודה, קפצו (כנראה כניסיון התאבדות) שתי נשים לתוך מי הירקון. באותה שעה הזדמנה למקום מכונית משטרה. השוטר עצר את האוטובוס- קו 25 שעבר על הגשר, וביקש מתנדבים שיקפצו למים למשות את שתי הנשים מהירקון. על האוטובוס היתה זהרירה חריפאי, אז שחקנית צעירה [[התיאטרון הקאמרי|בתיאטרון הקאמרי]], בת 30. זהרירה שהייתה שחיינית מצטיינת ב[[הפועל תל אביב|הפועל תל-אביב]] ובעלת שיא ארצי [[שחיית גב|בגב]], ירדה מהאוטובוס, פשטה את בגדיה וזינקה למי הירקון. יחד איתה קפץ עוד אזרח- חיים גולדין ושוטר. שלושתם הוציאו את שתי הנשים מהמים.

לקראת סוף [[1967]] רכשה עיריית תל אביב את גשר הביילי מידי צה"ל. על פי התוכנית, עם סיום הקמת הגשר הקבוע תוכנן להעביר את הגשר לקצה [[רחוב ויצמן (תל אביב)|רחוב ויצמן]] כדי להמשיך אותו אל מעבר לירקון{{הערה|{{מעריב||הגשר החדש בין ת"א לר"ג ייפתח לתנועה בשבוע הבא|1967/12/31|01100}}}} או להעבירו לקצה המערבי של [[שדרות רוקח]] למקום בו נמצא כיום [[גשר בן-אליעזר]]. לבסוף נותר הגשר במקומו, ועליו נתיב נסיעה בודד מצפון לדרום.

בקיץ 1999 פורק הגשר ובמקומו נבנה גשר חדש שעליו שרוול [[פלדה]] המדמה מסבכים של [[גשר ביילי]]. הגשר עוטר בדוגמאות [[לב (סמל)|לבבות]] ו[[מגן דוד|מגיני דוד]], ובמרכזו מתנוססים ארבעה [[דגל]]י פלדה.[[קובץ:הקמת גשרי ביילי על הירקון 1965.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים|הקמת גשרי ביילי על הירקון בהמשך רח' אבן גבירול, 1965]]