|
|
|
==פרטים==
על-פי קים קיל סאן, עובד לשעבר במחלקת הפרסומים של אחד ממרכזי המחקר החשובים של צפון קוריאה, צפון קוריאה החלה בפיתוח הטיל ב-[[1987]]. מעט מידע על המפרט הטכני שך הטיל נחשפו לציבור, אפילו השם "טייפודונג-2" הוא כינוי שניתן על-ידי סוכנויות מחוץ לצפון ל[[קוריאה הצפונית]] למה שמאמינים שהוא היורש של הטייפודונגה[[טייפודונג-1]]. השלב הראשון של הטייפודונג-2 ככל הנראה עושה שימוש בנגזרת של מנוע דלק נוזלי (דלק TM-185 ומחמצן AK-27I), והשלב השני ככל הנראה משתמש בטיל ה[[רודונג]]. תלוי בטווח, המשקל המוערך של ראש הקרב נע בין 700-1,000 ק"ג לטווחים קצרים, מה שהופך אותו מתאים לנשיאת ראש קרב קונבנציונלי או בלתי קונבנציונלי, כמו גם [[לווין]]. בטווח המרבי שלו, הטייפודונג-2 יכול על-פי הערכות לשאת ראש קרב של במשקל קטן מ-500 ק"ג. צפון קוריאה טרם הציגה יכולת לייצור רכב לכניסה מחדש לאטמוספירה שעובד. קיימים ספקות לגבי היכולת של הטייפודונג-2 לשאת נשק במדויק בעתיד הקרוב.
==ניסוי טיסה==
ניסוי טיסה של הטייפודונג-2 בוצע ב-[[5 ביולי]] [[2006]] מ[[מתקןמאתר הניסויים מאוסודאן [[מוסודאן-רי]]. על-פי דיווחים ראשונייים, הטיל כשל בסביבות 35-40 שניות לאחר השיגור, והתרסק לתוך הים. על-פי הדיווחים, בנוסף לטייפודונג-2 שיגרה צפון קוריאה הצפונית עוד לפחות חמישה טילים, בהם שני טילי [[נודונגרודונג-2]], טיל [[סקאד]], ואפשר שטייפודונג-2 נוסף.
[[קטגוריה:אמצעי לחימה צפון קוריאנים]]
|
