פרנסיסקו דה אורייאנה – הבדלי גרסאות

התאמה להעברה, עריכה מסיבית, הסרת פסקה שכולה כפילויות או דברים שלא רלוונטיים לאוריאנה
מ (Alon112 העביר את הדף פרנסיסקו דה אורלנה לשם פרנסיסקו דה אורייאנה: לפי דף השיחה)
(התאמה להעברה, עריכה מסיבית, הסרת פסקה שכולה כפילויות או דברים שלא רלוונטיים לאוריאנה)
'''פרנסיסקו דה אורלנהאורייאנה''' (ב[[ספרדית]]: '''Francisco de Orellana''';{{כ}} נפטר ב[[נובמבר]] [[1546]]) היה [[קונקיסטאדור]] ו[[מגלה ארצות]] [[ספרדים (עם)|ספרדי]]. הוא השלים את ה[[ניווט]] הידוע הראשון לכל אורכו של נהר ה[[אמזונאס]], אשר בתחילה נקרא "ריו דה אורלנהאורייאנה". הוא גם הקים את העיר [[גואיאקיל]] ב[[אקוודור]]. אורלנהאורייאנה נפטר במהלך משלחת שנייה באמזונאס.
 
== רקע כללי ==
אורלנהאורייאנה, יליד [[טרוחיו (ספרד)|טרוחיו]] (ישנם תאריכי לידה שונים, שנעים בין 1490 ל-1511). אורלנה, היה ידיד קרוב, ואולי בקרבתגם קרוב משפחה עםשל [[פרנסיסקו פיסארו]], הכובש יליד טרוחיו של [[פרו]]. הוא נסע לעולם החדש (כנראה בשנת [[1527]]). אורלנהאורייאנה שירת ב[[ניקרגואה]] עד שהתגייס לצבא פיסארו בפרו בשנת [[1533]], שם תמך בפיסארו בעימותו עם [[דייגו דה אלמגרו]] ([[1538]]). לאחר הניצחון על אנשיו של דה אלמגרו, הוא מונה למושל אזור לה קולטה (שהורכב מחלקים משטחי אקוודור המודרנית) והקים מחדש את העיירה גויאווילגואיאקיל, שהוקמה בעבר על ידי פיסארו ויושבה מחדש.
 
== חקירה ראשונה של נהר האמזונס ==
[[קובץ:Voyage of Francisco de Orellana Map by António Pereira 1546.jpg|ממוזער|מפה המתארת את המסע הראשון של אורלנהאורייאנה, מיוחסת לאנטוניו פריירה, מלח פורטוגזי]]
בשנת [[1540]] הגיע גונזאלו[[גונסאלו פיסארו]] ל[[קיטו]] כמושל שהתמנה על ידי פרנסיסקו פיסארו, אחיו מאב. הוא יצא למשלחת לאתר את "ארץ ה[[קינמון]]", שלדעתם אמורה להיות במזרח.{{הערה|Dalby, A., "Christopher Columbus, Gonzalo Pizarro, and the search for cinnamon" in Gastronomica (Spring 2001)|כיוון=שמאל}} אורלנהאורייאנה היה אחד הסגנים של גונזאלוגונסאלו פיסארו במהלך משלחתו ב־[[1541]] ממזרח לקיטו, אל פנים דרום אמריקה.{{הערה|Smith, A. (1994). ''Explorers of the Amazon''. Chicago: University of Chicago Press|כיוון=שמאל}} בקיטו אסף גונזאלוגונסאלו פיסארו כוח של 220 ספרדים ו-4,000 ילידים, ואילו אורלנהאורייאנה, בתור השני בפיקוד, נשלח חזרה לגויאוויללגואיאקיל כדי להביא עוד חיילים וסוסים. פיסארו עזב את קיטו בפברואר 1541 רגע לפני שהגיע אורלנהאורייאנה עם 23 אנשיו וסוסיו. אורלנהאורייאנה מיהר אחרי הכוח הראשי, ובסופו של דבר יצר איתם קשר במרץ. עם זאת, כאשר המשלחת עזבה את ההרים, 3000 ילידים ו-140 ספרדים מתו.
 
בהגיעו לנהר קוקה (יובל של נאפו), נבנונבנתה סירותספינת גדולות[[בריגנית]] בשם "סן פדרו", כדי להעביר את החולים והאספקה. גונזאלוגונסאלו פיסארו הורה לו לחקור את נהר קוקה ולחזור לאחר שימצא את קצה הנהר. כאשר הגיעו למפגש עם נהר נאפו, אנשיו איימו במרד אם הם לא ימשיכו. ב־[[26 בדצמבר]] 1541 הוא הסכים להיבחר לראש המשלחת החדשה ולכבוש אדמות חדשות על שמו של המלך. אורלנהאורייאנה (עם [[גספר דה קרוואג'ל הדומיניקניקרבחל]]) ו-50 אנשים יצאו במורד הזרם כדי למצוא אוכל. הם לא הצליחו לחזור נגד הזרם.
 
אורלנהאורייאנה חיכה לפיסארו, ובסוף החזיר שלושה אנשים עם מסר והחל בבניית סירהבריגנית שנייה, "הוויקטוריהויקטוריה". פיסארו חזר בינתיים לקיטו בדרך צפונית יותר, עם 80 אנשים חיים.
 
לאחר שעזב את הכפראזור בנפונאפו המשיך אורלנהאורייאנה במורד הזרם לאמזונס. 49 האנשים החלו לבנות ספינה גדולה יותר לניווט בנהר. הם הגיעו ב־[[3 ביוני]] [[1542]] לבסוף לנהר האמזונס.
 
בקו אורך של כ-69 מעלות מערב, אורלנהאורייאנה ואנשיו היו מעורבים בהתכתשות עם ילידי מאצ'יפארו ונרדפו במורד הזרם. כשהם ממשיכים במורד הנהר הם עברו ברציפות עד [[קו אורך]] 57°. שם הם נכנסו לשטח הפירה-טפויה.
 
אומריםנטען שהשם 'אמזוןאמזונאס' נובע מקרב שפרנסיסקו דה אורלנהאורייאנה לחם עם שבטבני תפויאסטפויה. נשות השבט נלחמו לצד הגברים, כמנהג השבט. אורלנהאורייאנה נתן את השם אמזונאסמה[[אמזונה|אמזונות]] משב[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיהמיתולוגיה היוונית]]. המאבק עם הנשים הלוחמות הדרום אמריקאיות{{הערה|Mann, Charles (2011). 1491: New Revelations of the Americas Before Columbus (Second ed.). Vintage. p. 324.|כיוון=שמאל}} התקיים כנראה ב־[[24 ביוני]] [[1542]] בזמן שאורלנהשאורייאנה התקרב לנהר טרומבטוסטרומבטס, במפגש עם נהר מדיירה.
[[קובץ:Francisco de Orellana Amazon River voyage (1541-1542).svg|ממוזער|435x435 פיקסלים|מפת המסלול של המסע הראשון באמזונס]]
בערך בקו אורך 54 מעלות הם עצרו במשך 18 יום כדי לתקן את הסירות, ולבסוף הגיעו לים הפתוח ב־[[26 באוגוסט]] 1542, ובדקו אם הסירות כשירות לשייט בים. תוך כדי שייט לעבר אזור [[גיאנה]] המודרנית הסירה "ויקטוריה", שנשאה את אורלנהאורייאנה וקרוואג'לוקרבחל, עברה דרומה סביב האי [[טרינידד (אי)|טרינידד]] ועצרה במפרץב[[מפרץ פריה]] במשך שבעה ימים, והגיעה לבסוף ללאי [[קובגואה]] ב־[[11 בספטמבר]] [[1542]]. הסירה הראשונה, "סן פדרו" הפליגה צפונית לטרינידד והגיע לקובגואה ב־9 בספטמבר.
 
== הפלגה שנייה ==
אורלנהאורייאנה החליט לחזור לספרד כדי להשיג מהכתר הספרדי את השלטון על האדמות שגילה, ואותן כינה "אנדלוסיה החדשה". לאחר ניווט קשה הוא הגיע תחילה לחופי [[פורטוגל]]. המלך קיבל אותו בצורה ידידותית והציע לו הצעה לחזור לאמזונס תחת דגל פורטוגזי. החקירההגילוי של אורלנהאורייאנה יצרה סוגיה בינלאומית. על פי [[חוזה טורדסיאס|חוזה טורדסילאס]], רוב נהר האמזונס צריך להיות שייך לספרד, אך פורטוגל תהיה השולטת בשפך הנהר. אורלנהאורייאנה סירב להצעה הפורטוגלית. אחרי תשעה חודשי משא ומתן, מינה אותו צ'ארלס[[קרל הראשוןהחמישי, כמושלקיסר מדינתהאימפריה הרומית הקדושה]] (שכיהן גם כמלך ספרד), כמושל אנדלוסיה החדשה ב־[[18 בפברואר]] [[1544]].
 
האמנהכתב קבעההמינוי קבע כי עליו לחקור וליישב את ארצות אמזונס עם פחות מ-300 איש ו-100 סוסים, ולהקים שתי ערים, אחת בשפך ועוד אחד באגן הנהר.{{הערה|Frank Jacobs (June 19, 2012). "Amazonia or Bust!". The New York Times. Retrieved June 20, 2012.|כיוון=שמאל}}
 
לאחר ששבה את חצר המלך הספרדי בסיפורים והגזמות על מסעו באמזונס, ולאחר תשעה חודשי התלבטות, השיג קבוצה שתצא איתו לכבוש את האזורים שגילה. המשלחת הזאת תאפשראפשרה לו לחקור וליישב את "נובה אנדלוסיה"האזור, עם לא פחות מ-200 חיילים, 100 פרשים וציוד לבניית שתי אוניות שתשוטנה בנהר.
 
בינתיים נוצרו בעיות שונות, חלקן קשורות במחסור בכספים למימון המשלחת, ולאחריהן בעיות באיוש הצוותים. לא היו לו מספיק אנשי צוות וחיילים ספרדיים. אף על פי שלא אשרואישרו לו לצאת, הוא חמק עם ארבע אוניות ב-11 במאי והפליג לכיוון העולם החדש.
 
הוא הפליג תחילה ל[[האיים הקנריים|איים הקנריים]], שם בילה שלושה חודשים בניסיון לצייד את ספינותיו מחדש, ואז חודשיים נוספים בבאיי [[כף ורדה|איי כף ורדה]]. אז אבדה ספינה אחת, 98 אנשים מתו ממחלה ו-50 נטשו. ספינה נוספת אבדה באמצע [[האוקיינוס האטלנטי]], כשהיא נושאת עמה 77 אנשי צוות, 11 סוסים וסירה לשוט באמזונס. אורלנהאורייאנה הגיע לחוף הברזילאי מעט לפני חג המולד [[1545]] והמשיך לדלתת האמזונס.
 
הוא בנה את כלי השיט לנהר, אך 57 אנשים מתו מרעב והכלי השייט נותר על החוף. האנשים שניצלו מצאו מקלט בקרב ילידים ידידותיים באי בדלתא, ואילו אורלנהאורייאנה וכמה אנשים נוספים יצאו לחפש אוכל ולאתר את הזרוע העיקרית של האמזונס. כשחזרו למחנה הספינה, הם מצאו שהוא שומם. האנשים שם בנו סירה נוספת ויצאו לאתר את אורלנהאורייאנה. הסירה השנייה ויתרה בסופו של דבר על החיפוש ועשתה את דרכה לאורך החוף לאי [[מרגריטה (אי)|מרגריטה]] שליד חוף [[ונצואלה]] המודרנית.
 
אורלנהאורייאנה וצוות הסירה שלו יצאו שוב לאיתור הערוץ הראשי, ואז הותקפו על ידי הילידים. 17 נהרגו על ידי חצים מורעלים, ואילו אורלנהאורייאנה עצמו מת ממחלה וצער, בנובמבר [[1546]].
 
== חשיבות המסע הראשון ==
הילידים שלטו באזור קרוב לנהר האמזונס. כאשר אורלנה ירד במורד הנהר בחיפוש אחר זהב, בירידה מ[[הרי האנדים]] בשנת 1541, הנהר נקרא עדיין ריו גרנדה, או ריו דה קנלה (קינמון), מכיוון שבעבר חשבו שהוא מקור לעצי הקינמון. בהשראת האגדה היוונית של האמזונות כינו את הנהר האמזונס.{{הערה|Warêgne, Jean-Marie (2014); "Francisco de Orellana découvreur de l'Amazone"; Paris:L'Harmattan|כיוון=שמאל}}
 
באחד המסעות המוצלחים בצורה לא סבירה, אורלנה הצליח להפליג לאורך האמזונס, והגיע לשפך הנהר ב־24 באוגוסט 1542. הוא ומשלחתו הפליגו לאורך החוף האטלנטי עד שהגיעו לאי קובגואה, בסמוך לחוף הים של ונצואלה.{{הערה|Levy, Buddy (2011). "River of Darkness: Francisco Orellana's Legendary Voyage of Death and Discovery Down the Amazon." New York: Bantam Books|כיוון=שמאל}}
 
ההערכה היא כי התרבויות שהיו לאורך הנהר ובהן פגש אורלנה, נהרסו מאוחר יותר על ידי התפשטות מחלות מאירופה, כמו [[אבעבועות שחורות]].{{הערה|Unnatural Histories - Amazon". BBC Four|כיוון=שמאל}} כחמישה מיליון תושבים עשויים היו להתגורר באזור האמזונס בשנת 1500, כשהם מחולקים בין יישובים חופיים צפופים, לבין תושבי היבשה.{{הערה|Simon Romero (January 14, 2012). "Once Hidden by Forest, Carvings in Land Attest to Amazon's Lost World". The New York Times.|כיוון=שמאל}} עד שנת 1900 האוכלוסייה הצטמצמה למיליון נפש ועד תחילת שנות השמונים היא הייתה פחות מ-200,000.{{הערה|Chris C. Park (2003). Tropical Rainforests. Routledge. p. 108.|כיוון=שמאל}}
 
== קישורים חיצוניים ==