מרד הדקבריסטים – הבדלי גרסאות

כל הדקבריסטים נאסרו ונלקחו לחקירה נמרצת, עשרות נידונו למיתה, אולם רק חמשה - פסטל, רילייב, קאחובסקי, מוראוויוב-אפוסטול ובסטוז'ב-ריומין נתלו, זאת למרות שבנסיון הראשון ל[[תלייה|תלות]] אותם, החבלים נקרעו. בניגוד למסורת בה הנידונים זוכים ל[[חנינה]] במקרה זה, הורה ניקולאי על תלייתם בשנית; הייתה זו התליה הפומבית האחרונה ברוסיה הצארית. כ-120 איש ובכללם הנסיך טרובצקוי נידונו לעבודת פרך ולגלות ל[[סיביר]]. הללו שוחררו ב-[[1839]] מעבודות הפרך, אך נגזר עליהם להשאר בגלותם, ורק ב-[[1856]], עם הכתרת [[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]], זכו 29 הדקבריסטים שנשארו בחיים לחנינה גמורה ולחזרה לביתם ולמעמדם הקודם.