בלה קאדאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 17:
תחילת קריירת הציור שלו התאפיינה בחיפוש אחר דרך, בנוסף ל [[בלה איוואני-גרינוולד]] והניאו...ים, פתרונות הקומפוזיציה והצבעים של ציורי הדיוקן של [[יוז'ף ריפל-רונאי]] השפיעו על עבודתו. הוא שם לב גם לתמונות שהופיעו בתערוכות בינלאומיות בבודפשט, ותמונות קבוצת [[תנועת הנאבי]] והאופן שבו ציירו [[פוסט-אימפרסיוניזם|הפוסט-אימפרסיוניסטים]] עוררו בו עניין.
 
קאדאר יצר ידידות לכל החיים עם [[מיקלוש רוז'ה (סופר אמנות)|מיקלוש רוז'ה]] סופר האמנות, והוא קיבל הזדמנויות רבות לתערוכות והזדמנויות עבודה בבית האמנים שלו. [[מרצל נמש]] העניק לו את פרס אלף הכתרים עבור ציורי הקיר שנעשו עבור ארמון בית האמנים ברחוב רוז'ה. הוא גםקאדאר עקב גם אחר תוצאות [[השמונה (ציירים)|השמונה]], במיוחד אחר כיוון ההשפעות של [[פול סזאן]] עליהם.
 
בשנות [[העשור השני של המאה ה-20]], בלה קאדאר עבד באחד מהסטודיומאולפני הסטודיו של מושבת האמנים של דרך סאזדוש (Százados út) שנבנתה כמושבת האמנים הראשונה בבודפשט והיא מושבת האמנים הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באירופה. בשנת [[1914]], בהתבסס על תוכניותיו של ה[[אדריכל]] [[לאסלו ואגו]], נבנה מחדש ושופץ התיאטרון ההונגרי ובלה קאדאר הוזמן ליצור בו את הפרסקו (נהרס מאז). הוא גם יצר את ציורי הקיר של "מרחצאות המלח ארז'בט" ב-[[1918]] (שפורקהמרחצאות פורקו מאז). בתום [[מלחמת העולם הראשונה]] הציג תערוכות יחיד ב[[מוזיאון ארנסט]] ובגלריית הסטודיו.
 
הוא נכנס לתחום השפעת ה[[אקספרסיוניזם]]. כבר בשנים [[1923]] וב-[[1924]] הוצגו ציוריו בגלריה [[דר שטורם]] ב[[ברלין]], חלל התצוגה החשוב ביותר עבור ה[[אקספרסיוניזם]] הגרמני. לאחר תערוכת היחיד שלו, הרוורת' וולדן הזמין אותו למספר תערוכות קבוצתיות, כך שב-[[1928]] הוא הצליח להציג את עצמו ב[[ארצות הברית]] ולטייל בה.