דיליז'נס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון ערכים בעלי עיתונות יהודית היסטורית בפרמטרים חדשים (תג) |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Diligance in Jaffa gate.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|דיליז'נסים מחוץ ל[[שער יפו]] בירושלים.]]
'''דיליזַ'נְס''' (מ[[צרפתית]]: '''Diligence''', שקדנות, התמדה. ב[[ערבית]]: "חנטור" (עגלה) וב[[עברית]]: "מהירה"{{הערה|{{הצבי||מעניני היישוב|19100216|5}}.}}) הייתה [[כרכרה|כרכרת נוסעים]] ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני [[סוס]]ים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי ה[[תחבורה ציבורית בישראל|תחבורה הציבורית]] העיקרי ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] בין אמצע [[המאה ה-19]] לראשית [[המאה ה-20]].
שורה 6:
בדיליז'נס קטן היה [[ספסל]] יחיד לאורך העגלה, עליו יכלו לשבת שישה נוסעים גב אל גב. בדיליז'נס גדול היו שני ספסלים לאורך הדפנות או שלושה ספסלים לתשעה או עשרה אנשים. העגלה הייתה סגורה וצוידה ב[[קפיץ|קפיצים]] לבלימת זעזועים ושימשה גם להובלת חבילות ו[[דואר]]. תנאים אלה היוו שיפור ניכר ביחס לעגלות הקלות, הרתומות לחמור שהיו כלי התחבורה הנוח ביותר עד אז (פרט לרכיבה על בהמה). כאשר היה הדיליז'נס נקלע לעלייה קשה או לבוץ, נדרשו הנוסעים לרדת ולדחוף את הכרכרה בכוחות עצמם. הנסיעה בין יפו לירושלים בדיליז'נס נמשכה כ-14 שעות שנפרשו על פני יום וחצי, כולל עצירה ללילה ב[[שער הגיא]], הנסיעה בכיוון ההפוך נמשכה 12 שעות.
הדילז'נסים היו שייכים לבעלים פרטיים, וה[[עגלון|עגלונים]] היו לרוב [[שכיר]]ים, אם כי לעיתים היה העגלון גם בעל העגלה. הרישיון להפעלת הדיליז'נסים הוענק מטעם השלטון לאנשים פרטיים בערים ולוועדי ה[[מושבות הברון|מושבות]] במושבות הברון, שקבעו מצדם תקנונים להפעלת הדיליז'נס. בעלי הרישיון שילמו מס מיוחד עבור זכות זו ויכלו להפעיל [[קבלן משנה|קבלני משנה]] ועגלונים שכירים.
== מסלולי נסיעה ותחנות עצירה ==
| |||